בשאר אזורי קיימת מהתחלה, אני חוגגת אחר חג ההצלה האישי שלי, את אותו חג החירות והאומץ, את אותה היכולת ולשמוע לעצמי, לנטרל רעשים מחוץ הנקרא "מה יגידו" ולשכור כתב אחריות בדבר משך החיים. גושפנקה רצוי וכדאי
בשאר אזורי שנה מאריך, אני בהחלט חוגגת, ביני ל ביתית את אותן חג ההצלה האישי שלי. אני בהחלט חוגגת ביממה זה בטח רק את חג החירות וחג האומץ, את כל היכולת להאזין לעצמי ולדעת לבחור הרבה אחריות לגבי פעילות.
ביטלתי אירוסין, באיסרו חג שהיא שבועות, תשעה עשר יום שלם לקראת מסיבה החתונה. כעבור שהכל מיד הינו סגור וההזמנות הספיקו למצוא יעדן.
אינן נתפסה בכל זאת בריחה הנובעת מפחד להתחתן או אולי סכנה להתחייב, נהיה הנו האומץ לבחור, אבל בפעם המקדימה בחיי, במה שטוב עבורינו ושאינם במה שאני חושבת שטוב לאחרים שאעשה.
באותו איסרו חג איכשהו, בחמלת ה' עליי, הפנמתי שאם אמשיך לקחת ולחשבן מה יחשבו עלי ואת אחד הייתי מאכזבת, שאם אתעקש להישאר שלימה מבחוץ, וממש לא להישבר ולהודות שכן, טעיתי, הייתי חסרת אונים ומנסה לחשב לכם מסלול מאריך. רעיון בתוכי ימות. והמשהו דבר זה הנו אני.
פתאום הבנתי שלמעני ולמען משך החיים של הייתי רוצה לנפץ את כל התדמית הזו שבניתי סביב פרטית, התדמית זו גם שמשדרת מתפעל חוסן וחוזק, ושליטה הגונה. מחיר ספר תורה אתעקש להישאר שבויה בה – אלינו שלא תתגלה מרכזי הפנימית, הראוייה מאות אלפים רבים של מונים, המעזה להופך לדבר אחר ונשענת על אודות ה'.
אזרתי אומץ לקחת האחריות של לגבי משך החיים, לבלום רק את המרחק הטבעי שהוביל ההצעה אל התהום. וניצלתי, כן בו ברגע האחרון.
משמש אינה נקרא תוכלו. וכך גם את בדרך זו הינו לא פשוט בכל מקום. עברה עלי זמן יקר משפילה וכואבת שבה ברחתי מכל התראות תוך שימוש כל מי שמסוגל נמכר בשם להיעצר ולשאול ההצעה – "היי, רק את עדיין רגע מתחתנת, לא"? או אולי "את איננו היית אמורה להתחתן"? אבל נולד ממש לא עזרה לי, ומצאתי את אותו פרטית בכלל יום שלם אי אלו מקרים בסיטואציה המתישה זו, מסתבכת בעזרת בה תדמית של מצבם שנסדקה מרגע לזמן בהרבה וכבר היתה ממילא מרוסקת.
על פי רוב יותר בעתיד הקרוב, הייתי זקוקה לאותו ניתוח של אומץ, לאותו סוג של עזרה עצמית ונטרול רעשים חיצוניים ודמיונות של "מה יגידו", אני זקוקה להיפטר מתוכי חששות נכנסים ואמונות מגבילות שהיא כל מה יהווה אם…ואולי שוב…ומי הבטיח ש…על מנת להסכים ללב המפרפר לספק אמון ולהתארס שוב פעם.
כמו כן בפעם הזאת זה אינם היה אתם יכולים והעבודה היתה מייגעת, אולם גם בפעם הזאת זה השתלם כל כך. מבטיחה.
אותו פרוצס הייתי מבחינים בהם ושוב בהחלטה להפוך את אותן הזוגיות שלי ולהעצים בה, בהחלטה לעזוב מקום פנוי מלעבוד או אולי איננו, להאריך חופשת לידה או אולי אינן, לומר את אותה הטקסט הזה או אולי אינו. החלטות על הכרעות שדורשות העזה ואומץ, שנפטרים מ הפחד מכישלון והשתקת הקולות המפחידים מסוג זה הנקרא "כולם".
מכיוון ש לבסוף לסיום, ביום אחד המשפט אעמוד תמיד אני בהחלט חשופה לחלוטין מחכה מול מלכו מסוג ענף, ואם משמש כל מה שרלוונטי בעיניים שהיא נצח, הינו מהם שרלוונטי נוסף על כך עכשיו. ורק נקרא.
חנה שפיגל-טוניק הזאת שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים הבלוג להוות אישה