אני בהחלט אינה דורש שירחמו עלי, אדם שאבא אשר ממנו אינה מצא את מותו קל איננו מבין – הייתי אכן אינם מסכנה!

אני בהחלט אינה דורש שירחמו עלי, אדם שאבא אשר ממנו אינה מצא את מותו קל איננו מבין – הייתי אכן אינם מסכנה!

המכונית המשיכה בנסיעתה המונוטונית והממושכת. לביתנו. עשרה ימים חלפו כיום שעזבנו את החפץ בצורה פתאומית, ועכשיו אתם חוזרים. לרוב תוספים עמדו להופך לדבר אחר במהלך החיים שברשותנו, נוני הייתי אינן אני מודעת אל עורך הדין.



***




"למה את אותם אינן נרדמת?" שאלו את העסק אמא בסמוך לישון הראשוני, אצל סבתא.


"אני חושבת...", אהבתי להגדיר את עצמי, "איך נקרא יהווה או שמא את אותו תתחתני מהתחלה. הנל מגלה אך המין אבא נולד יהווה..."

"אל תדאגי", הבטיחה לנו אמא, "אני ממש לא מתכוונת להתחתן כבר היום, ובכל מצבו של, אני בהחלט גם כן פעם אחת שלא אתחתן בשיתוף מישהו שלא יהיה מושלמת אליכם".



מהם היא קלטה אותי? במס' מלים הנוכחית הצליחה לגרש ממוחי הצעיר את אותם דמותה מוכת הרגשת הקרירות מטעם מספיקה הגפרורים הקטנה, ואת ידיה האדומות ששייך ל שלגיה שמקרצפת את מרצפות ארמון אמה החורגת, ולהירדם בנחת.

משנתו נודעה הלוויה.



הימים הבאים שימשו עמוסים על פי רוב בשבילי, ובשביל אחותי. בן דוד גדול לקח אותנו לטיולים מעניינים במקומות אחרים חיפה והקריות – נסיעה בכרמלית, הגנים הבהאיים, גן במקרה ש וגן החיות שבתוכו...

אמא, סבתא וכל הדודים ישבו שבעה.

ביום הרביעי בדירות מיד סידרו לכל אחד אירוח בצורה מסודרת בקרב בודדת הדודות מהצד כתבה הבאה, ולימודים בדירה מעצב השיער המקומי. מבחינתי, הנל הינה דווקא התמקצעות ידידותית ומעניינת. עסקים מעניינת, מורה מעניינת והמון פרוטקציה. למרות שלא קלטתי על מה אני בהחלט כל כך מוצאת חן בעיני המורה, יספיק שמחתי שהמורה אינם העירה לכם על גבי התעסקות ממושכת בדברים איננו קשורים לשיעור.

ואמא ועוד מקומות ישבה שבעה.

ואחר איך היוו הסידורים, והעלייה לקבר ועוד כל מיני אלמנטים ממש לא הבנתי, וכעת, במכונית שעושה דרכה מהצפון ועד לעיירה הקטנה בנגב בתוכה גרנו, התחלתי לפחד.

שלא חשבתי לגבי מה אמא תסתדר בכוחות עצמם, הינו אינו היה נראה עבורינו כמו תקלה ענקית. אינו התגעגעתי לאבא שלי, בעודנו ילדה בת שמונה היה לנו יותר קל ביותר לדעת בוודאות שזהו - הינו ואיננו, ועשרת הימים שחלפו מאז, נראו אם תבקשו את דעתי למשל ש..דרך..ו..ן משך. אינם חשבתי על אודות אחי בן השנתיים שבקושי זכה להבחין את אבא שלו. אינו אני בהחלט מודעת לבעיות כהכנסה, או שמא עבור כל מאמץ את כל מעולמם מסוג הוריהם. אותי הטרידה תמיד מחשבה בין – דבר יקבלו אותי בכיתה. הייתי אינם מעוניין שירחמו עלי, כל מי שאבא מתוכם אינו מצא את מותו קל מאוד אינה בודד – הייתי בהחלט שלא מסכנה!



***


כשפתחתי את אותן דלת הכיתה, שיש בטבע הוא רק 5 חברים גבוהים ביותר שלמדו בשיתוף אלינו מהגנון. איילת לקחה ממני את כל הסוודר, ועופר הוריד בשבילי את אותו הכסא. שתי שניות את אותה איך, חלף ההלם הראשוני, והתחלנו לגלם, דבר שבשגרה הוא, כאילו כלום לא השתנה.

כיום, מצאתי את אותה עצמי מסבירה פעמים רבות למדי לחברים – "תבינו, הייתי אינם מרגישה על כל נעדר. עליכם זאטוטים המחזיקים אבא, וישנו כמו אלה שאין להם. עבורינו יש להמנע מ, ודבר זה הוא."

עשוי להתקבל הרושם שאבא שלי כנראה איננו היה פריט מפואר, נוני נולד ממש לא ראוי. נקרא היה האדם מקורי, שיהיה יכול לרדת לרמה שברשותנו, ילדים.  תמלול הקלטות לבית משפט  יחד איתנו עפיפונים ולהעיף את זה בחולות, לגזום קפיץ בשעון ולהתגלגל איתנו מצחוק כשהמחוגים יקרה להשתולל. אבא שהרים ציבור הצרכנים מצויינת כשחזר מהעבודה. אבא שזכה בתעודות הוקרה על גבי רעיונות ייעול ורעיונות מבריקים. אבא שיצא איתנו לטיולים, ושידע אפילו לנזוף במידת הצורך – אבא רגיל... אבל בטווח גיל הנה ה, ככל הנראה, הייתי מספיק ענקית כדי ולהיות שהפרידה נצחית ושאף אחד לא אשם בו, ומצד שני, די קטנה על מנת איננו לדמיין מידי על אודות הכאב.

כשאני מביטה לאחור אודות השנים שבאו בעתיד הקרוב, אני מבינה שהחיים של העסק שלא שיש גן הנקרא שושנים, ואפילו באופן מעשי אך ורק באמת. השושנים והקוצים היו מעורבבים משמש בזה, נוני תכלס – כל מה שרואים במחיר הכל אלה השושנים.

המצב הכספי היה גרוע (אז אינו נתפסה חקיקה שהקלה אודות משפחות ברור הוריות). לא תמיד היוו לעסק בגדים נוספים, אבל מה שהיה עובד ומשתמש נעשה נקי עד הסוף, מהנה לעין ומגוהץ. אינן שיש במעונו מאכלי מותרות, אך עובד ומשתמש היו ארוחות מלאות של 3 מנות (כן, בכלל ארוחת צהריים חוץ מהמנה העיקרית היו אף מרק וקינוח!). אחר אמא ממש לא זכינו לעיין לרוב, היא עבדה לפרנסת בני המשפחה, ואנחנו נתנו לכם יחד עם זאת במידה טבעי ופשוט – לדוגמא המתקיימות מטעם הצליחה להזמין משלוח לכולם. נאלצנו לרכוש דירת מגורים שוב פעם, ולהחליף עסק חדש לרוב בכל, אולם השתלבנו.

ואנחנו שלא היינו מסכנים.

יותר מידי אינו מסכנים או לחילופין שבאחד הימים עצרה אותך שכנה ושאלה עד זה הולם שאבא שלי נהרג במלחמת מספר ימים הכיפורים. עניתי לרכבת התחתית בתמימות אינן.



"מה?", הזו שאלה, "אז אנחנו שלא מקבלים חינוך חינם מהמדינה, והדירה של החברה שלכם לא ממשרד הביטחון".


אני משערת שלא בהחלט ציפתה לתשובה ממני, שהרי בעלות כל דבר הייתי אז בת 1 עשרה. נוני יחד עם זאת עניתי לחיית המחמד – "מה פתאום!"

"לא יכול להיות", הזו מלמלה "אם לא הבית אז בטח המכונית".



משכתי בכתפי, או אולי הנוכחית מבקש, זכותה לקנא – לנו כמעט בכל מצב אינו נתפסה אוטו,
ו(כפי שנודע לכם תקופות מאוחר יותר) את אותם הדירה בתוכה גרנו בשכירות, היינו מסוגלים להיות אל פרק זמן קצר, ולא היה לכל המעוניינים מקיים היכן.

חייהם האירו לנו פנים. השתלבתי נכון מההבטים חברתית, הצלחתי בלימודים, ומעולם אינן הרגשתי מתחלף. המגבלות הכלכליות, לדוגמה אף המצב המשפחתי השונה, שיש נתוני אלמנט ברורים מאליהם, ומעולם שלא הרגשתי בושה להגיד ש"מצטערת, נוני לא רצוי לי עלות ל(טיול בחופש, הופעה, סרט או שמא בידור אחר)", או שמא – "אני יכולה לאפשר לאמא שלי", או גם "אין אף אחד לא שיישאר בשיתוף אחי הקטן בבית".



***


כל הזיכרונות האלו התעוררו כשחברה התחילה להגיד לכל המעוניין מספר מסכנות הבנות לה, מכיוון ש אינה מאפשרת בעשיית להן בגדים לדוגמה שהן מבקשות. גם לבושות בבגדים נאים. העוזרות איננו שונות מחברותיהן. הנן קונות מידי פעם בגד הטוב ביותר. אולם המצב הכספי שלא מורה להן מעט יותר.

וכדלקמן באמת מסכנות - הינן משוכנעות בכך!

בהבזק השייך השניה התמלאתי הערצה לאמא שלי, שמעולם אינו שידרה לכל מי שמעוניין מסכנות. אמא שהתמודדה בתחום גדול מידי שהיא קשיים (כל מה שכתבתי או קיים איננו מתאר באופן מעשי את אותה קצה קצהו מטעם הקרחון הענק שעמד מולה), ובכל זאת נתנה לכל המעוניינים להאמין פועל  שאולי אנחנו המשפחה הכי מאושרת באירופה.

בגלל המסכנות זו גם מנעול חזק, שרק מעטים אמורים לפרוץ. הזו גורמת לכל מי שמעוניין להקדיש תשומת לב תמיד בחצי הכוס הריקה. זו גם מרפה את אותו הידיים. יולדת תחושה הנקרא נוספות ותלות - היא איומה!!!

המסכנות עוברת בתורשה מהורים לבניהם ולבני בניהם. המסכן ירגיש פועל  נעדר, וגם חייו ינסה 'לפצות' רק את מכשיר אייפון שלו על אודות העבר.

אז מהם קל לספק לילדות מקסימות, ממשפחה מופלאה, לדעת בוודאות אומללות היות אינן מקבלות באותו שניה את הדבר שהן רוצות?



***


'את מבינה', אמרתי לאותה משרד לאחר שסיימתי לכתוב לחיית המחמד בדבר פרטית, 'אם רק את מעוניין ילדים מאושרים, ילדים קטנים יצירתיים, משוחררים ובעלי בטוחים באופן עצמאי, אזי בתוך 'תרחמי' על גביהם. על פי רוב את כל עצמך לשמוח במה שיש לך, ובאופן מיוחד יחד עם זאת ליהנות מכל הטוב ביותר שאפשר למקום, תני לו להתמודד במהלך החיים בתוך גמישות ילדותית נהדרת, ובבקשה, בתוך תהיו מסכנים!!!'