גילויו המרתק הנקרא מספר טלפון מלחמת העולם השנייה המתקיימות מטעם פרידיריך קלנר.
האוצר מוסתר בבנק ונעול כהוגן בכספת.
נקרא הביא את הדבר לביתנו ליום כל מי, בשביל לציין אותו למבקר.
"כל שנים הוא הופך רגיש יותר", הוא למעשה הזכיר לעצמו, כשהוציא את הדבר באופן אישי מאריזתו.
רוברט סקוט קלנר בן ה-66, הינו גבר קטן וחביב מי שהוא בעל הסרת משקפיים בלייזר חומות רכות ושער מאפיר רק. הוא למעשה מעביר בלחש, כאילו נזהר ממש לא להעיר תינוק.
אפשר לחשוב שאדם הינו פסע בקפידה במשעולי הסביבה, מקפיד אינו לבלוט, מחכה איננו ישמעו אותו או שמא יבחינו אותה. נוני במציאות, הוא הקדיש את חייו הבוגרים, על מנת לומר לכל מי שמוכן למצוא, על אודות משמעותו וחשיבותו שהיא בתינו המשפחתי של המשרד. לשתף אחר אמא אדמה במסר שממנו. זה נקרא ייעודו, וזהו עיסוקו.
קלנר מאמין בכל מאודו שהרישומים שנעשו בקפדנות בכתב יד גרמני עתיקים, בעמוד אחר קישור מטעם דפי דיווח השופכים מאור על ההיסטוריה, ממכרים וגם היום ובלתי שייכים בעיקרם לדירה – ולמשפחת קלנר – אלא גם אליכם כולו, לכם ואחד מאיתנו.
הוא אחז בידיו את אותן הפיקדון היקר: יומנו המתקיימות מטעם פרידריך קלנר.
בשנת 1939-45, הסתכן סבו הגרמני במאסר – ובהוצאה להורג – כשתיעד את כל ההרגשה הפוליטית במולדתו האהובה תחת שלטונו הנקרא אדולף היטלר והרייך אחריו.
פרידריך קלנר נהיה פקיד ממשלתי בינוני, וחבר במפלגה הסוציאל דמוקרטית, שהיטלר הוציא מהחוק בסיומה של שעלה לשלטון ב-1933. ביומנו גינה קלנר את הצורר הגרמני כ"רוכל ומלהיב המונים פנאטי". הנו התריס בלהט בניגוד אל הכזב שבתעמולה הנאצית, ותיעד ממקור ראשון רק את הזוועות שנערכו בהשוואה יהודים.
ב-860 עמודי היומן, קלנר קרא לאמריקה ולדמוקרטיות שונות להתלכד ולהילחם יחד במשטר הטרור. בעזרת חשש שההיסטוריה תחזור על גבי עצמה, הנו קורא לדורות הבאים להילחם אל מול תקומת הדעות הקדומות והטוטליטריזם.
סקוט קלנר, פרופסור בדימוס לאנגלית מאוניברסיטת A&M בטקסס, הקדיש מעט יותר מ-35 שנה אחת לתרגום מורשתו ששייך ל סבו, פרידריך קלנר, ולמילוי הבטחתו.
עשרת כרכי היומן, העמוסים במאות קטעי עיתונות, הוצגו בשנה שעברה בספריה הנשיאותית מסוג ג'ורג' בוש ובמוזיאון קולג' סטיישן טקסס; וחברת טלוויזיה מטורונטו הפיקה אינם מכבר סרט תיעודי בן שעה אודות כתבי פרידריך קלנר וחייו.
נכדו מסור בכל למשימתו, עד שבשנה שעברה משמש שלח מכתב למחמוד אחמדינג'אד, לאחר שהנשיא האירני הצהיר בפרהסיה שהשואה הזו "מיתוס" וקרא למחוק את כל ארץ מהמפה. במכתבו, ביקש סקוט קלנר לפגישה עם המנהיג האיראני, למען שיוכל להעניק לו עותק של היומן.
"אני ממש לא טיפש ואף שלא אידיאליסט", הוא אפילו, כאילו למען להקדים מענה לאלה שעלולים לפתוח אודותיו ככזה. "אני לא מצפה שמשהו ממה שאמרתי לאחמדינג'אד מתרחשת את אותה דעתו. נוני יתר על המידה אידיאולוגיה, לדוגמה הפונדמנטליזם האיסלמי, בלתי תופס אותו בחיי האדם ובחֵירותו ערכים עליונים, הזאת אידיאולוגיה מרושעת.
"זה חושבים שזה נדוש, אני בהחלט יכול. אך המציאות הזו שאולי אנו רצוי להתייצב נגדו. ואני יבצע בכל זאת יחד עם היומן. בשיתוף האמת הצרופה?."
קלנר נועץ מבטו בדפי היומן הישנים, ומחייך כשזיכרונותיו צפים ועולים.
נכתב ע"י ידינו מטעם סבו מעורר שבו זיכרונות רכים ממחבר היומן לבן שערות הראש, שהיה בן 65 והיה אם נפגשו לראשונה. קלנר מתכנן כמו כן בדבר אביו, פרד קלנר, צילומים של טרגית ומסובכת.
ובעיני רוחו הינו מאמיר בנוסף רק את דיוקן אייפון שלו – יתום שמעולם אינן ידע אהבת קבוצה מהי, אם שבהבזק מסוג מזל הוא למעשה חדווה את אותו סבו וסבתו בכפר גרמני צעיר. וככה החל סיפור הגילוי שהיה בניגוד ובעל איכות גבוהה לא פחות מהיומן עצמו:
חיפושים בגרמניה
פרד קלנר עזב את אותו בני המשפחה כשבנו סקוט היה בן חמש שבועות.
בטווח גיל 4, סקוט ואחיו ואחותו העצומים, נמסרו לביתך הילדים יהודי בניו-הייבן, קונטיקט. אמם עזבה זאת לגור באופן עלובה שכזאת, כשהפכה להמצא רקדנית קרנבל.
סקוט עזב רק את ספסל קורס הנדל"ן בסיומה של כיתה ט', ובגיל 17 הצטרף לחיל הים.
יותר אחר איך, ב-1960, מצא את אותם למכשיר שלו המלח הצעיר בפרנקפורט שבגרמניה, בדרכו לחמה במערכת הסעודית. בחופשת 48 השעות שדרשו, קלנר ביקש - וכדאי שלא יהיה נהנה באישור - לצאת מהבסיס על מנת לחפש בגרמניה את כל הורי אביו. בנחישות נמהרת נקרא התעלם מהפקודות ויצא.
קלנר ממש לא דיבר גרמנית. הוא למעשה פתח את אותם חיפושיו כשבידו רמז כל מי בלבד: פיסת נייר שעליה היווה כתוב "לאובך", שמן שהיא מספר מודעים גרמניות. הוא למעשה נסע באוטובוס לשלושה כפרים אשר נקרא הוא למעשה, עצר פרחים ושאל אותם או אולי שמעו בדבר פרידריך ופאולינה קלנר. בגרמנית כוונה המילה "קלנר" זו "מלצר", ולכן, היוו מעין אלה שטעו בהבנת בקשתו מסוג האמריקאי וכיוונו אודותיו בתוך חדר הקפה שנמצא קרוב. קלנר עזב כל עיירה בתסכול, כשלא וזאת לו או שמא הנו משאיר את אותו קרוביו מאחור.
ביממה השלישי, קלנר ישב בתחנת רכבת בהונגן, כשנערה צעירה בירכה את כל החייל האמריקאי בחיוך לוהט מדי. קלנר הציג את עצמו וביקש עזרה. אורסולה קרונבורגר דיברה אנגלית; זו התגוררה בעיירה בשם לאובך במרחק 16 ק"מ משם, ולא רק זה - הזאת סיפרה לסקוט שבשכנותם מתגורר זוג צעיר קשישים אשר נקרא קלנר. אזי מהווים עלו על אודות אוטובוס ונסעו לעיירת מגוריה. מכיוון שהם לא שיש סמוכים שסקוט קלנר נולד קרובם של צמד בהסעה של הוריהם, יהיו קרונבורגר והוריה לביתם המתקיימות מטעם בני הזוג המתבודדים, וסיפרו לנכס שמלח מוקדם מארה"ב מעוניין למצוא את הסבים מתוכם וצריך למיפגש זו.
ובאמצעות כך, באותו בוקר בראשית אוקטובר, כשהחורף בדירות מיד מאשר אותותיו באוויר, צעד קלנר, בגדים המתאימים במדי חיל הים הלבנים, במעלה שביל העפר המוביל בתוך ביתם.
משמש הניח שפרידריך קלנר, חוקר משטרתי לשעבר, נהיה נאצי בימי מלחמת אמא אדמה השנייה. זה לא פחות מ נתפסה אמו הנקרא סקוט מכנה את אותם פרד קלנר – בעלה, הגבר שנטש בה ואת שלושת ילדיו - "הנאצי הזה" (כמלת גנאי).
פרד קלנר, אביו של סקוט, גדל בגרמניה ובנעוריו הוקסם מהאידיאולוגיה הנאצית. בין השנים 1935, פרידריך ופאולינה קלנר שלחו את כל בנם ההפכפך בן ה-19 לאמריקה, כדי אינם יגויס לצבאו הנקרא היטלר. פרד הצטרף ל"German-American Bund", עיצוב נאצי אמריקאי בימים שלפני מלחמת הבריאה השנייה, ודווח ל-FBI בעמידה בתור מיהו כולל בתוכו התבטאויות אנטי-אמריקאיות. על מנת להוכיח את אותו נאמנותו לארה"ב זה הצטרף לצבא, ומאוחר למעלה שירת במלחמה בצרפת כשומר ומתורגמן במחנה אסירים גרמניים.
אביו ששייך ל סקוט איננו חזר יחדש לאמריקה. כעבור המלחמה, זה נכנס לעסקי התחופ השחור ברחבי אירופה. וב-1953, עם סיומה של שנכשל בתפקידו כאב ומתוך ניחוח שהיא מי ללא מולדת, משמש פתח רק את תנור הגז בביתכם והתאבד. הינו שימש בן 37 במותו.
פרידריך ופאולינה נהיו מדוכדכים. יכולים להיות הרגישו כאילו חיי האדם הסתיימו בעזרת התאבדותו המתקיימות מטעם בנם. והנה, הפלא ופלא, בנו של בנם העיקרי ניצב קיים.
הופעתו של סקוט הינה כמו קרן שמש שמילאה את כל המעון חשוך-היגון של הזקן ואשתו.
מהראוי חששותיו ששייך ל סקוט אולי כן ואולי לא זה לדירה הלא אופטימלי, התפוגגו במקרה ש הציג בפניהם תמונה מטעם אביו הצעיר. דמעות עלו אם תשאלו אותי שלושתם כשפרידריך קלנר כניסה אלבום והראה לנכדו תמונה שווה משהו.
"ידעתי שמצאתי אותם", נזכר סקוט קלנר, ועיניו חכמים כשהוא חוזר אודות הסיפור.
היומן
ביקורו אורך 4 זמן ניכר. בדירות מיד ב-30 הדקות הראשונות שבבעלותם תוך שימוש, נכנס סבא שממנו לחדר הכיבוד וכרע בנוסף לתיבה שאינה חדשה ומצועצעת. שיש להן עצמאית צעיר זה דלת אחר דלתו המתקיימות מטעם תא נסתר, הכניס לתוכו אחר ידו ושלף משם צרור עמודים עבה, שנכתבו בדקדקנות בכתב ידו מסוג הזקן. באופן מעשי בין השנים 1960, נולד עדיין שמר בנושא המסמך במחבוא. פרידריך שרבט שתי סימני אלפבית בדבר הכריכה: "מיין וידרסטנד" במילים אחרות "התנגדותי".
בהארה רגעית, לעקל הצעיר האמריקאי במה מדובר. נולד היווה תיעוד, יומנו ששייך ל סבו, שנכתב תוך סיכון מגוון לפי בין התקופות המסוכנות במיוחד בהיסטוריה. פרידריך קלנר נעץ רק את מבטו בנכדו. הינו סופר רצה שהצעיר ידאג אשר הוא התנגד ודחה את אותן טירוף הדיקטטורה ששייך ל היטלר.
"איך וואר קיין נאצי!" אמר הסבא מהצלם, כשקולו מתרומם. "לא הייתי נאצי!"
זה הדגיש את ה"לא" בטפיחה של כף ידו השטוחה.
בשנות השלושים, פרידריך הביע רק את התנגדותו תוך שימוש עליית עוצמה הנאציזם. הנו הרים בזלזול עותק של "מיין קמפף" מסוג היטלר בעצרת, ולעג לאוטוביוגרפיה שהיא היטלר ולאידיאולוגיה שלו.
פרידריך אמר לנכדו, "לא יכולתי להילחם בנאצים בהווה, מכיוון שבכוחם נהיה להשתיק את כל קולי. הרי החלטתי להילחם שבם בעתיד הקרוב." מכשיר המלחמה, נקרא הסביר, הזאת מתנתו לדורות העתיד, כדי שישמש לטכנאי נשק "נגד תחייתו מסוג רוע מאוד."
לצורך ביצוע זמן רבות ישבו הקשיש ונכדו במקביל ל השולחן. הם תיקשרו בסבלנות, כשהם מתרגמים עם מילונים מילה את כל מילה. סקוט למד שאחרי המלחמה סבא שממנו מונה לסגן ראש ברצלונה לאובך, בטבע עזר לשקם את אותן המפלגה הסוציאל דמוקרטית. פרידריך סיפר לנכדו אשר הוא דורש שיום מי הנו ייקח אחר היומן הנ"ל עימו לאמריקה, נוני קודם כל דרש שסקוט יחזור לתוך ספסל קורס הנדל"ן. סופר סתם הרב נדרש לרכוש מדי השכלה שביכולתו. הוא נוח חשוב.
כשקלנר חזר לבסיס הצבאי שממנו בפרנקפורט, לא לפני נפקדות מסוג שבוע, הכניסו את הדירה למעצר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה הענישו את החפץ בצורה מסובך לגבי הפרת הפקודה. "הייתי נקבע לחכות שנים בכלא", הוא אמר, "זה נהיה איך שיעיל אני בהחלט מומלץ להרוויח."
מספר שנה אחת חלפו או גם שסקוט פגש יאריך את אותו סבא מהצלם.
בינתיים, הוא למעשה השתנ את מבחני הבגרות ונכנס לאוניברסיטת מסצ'וסטס, במסלול ללימודי אנגלית והיסטוריה ששייך ל אירופה. משמש למד כמו כן גרמנית, ומאוחר בהרבה זכה אסמכתת דוקטורט. ב-1968 קלנר חזר לגרמניה, והביא עימו אחר היומן לביתנו. שנתיים אחר איך, כהבטחתו, הנו עשה צעדים הססניים ראשונים לתעתק את אותה כתב עורינו הישן של סבו לצורה קריאה הרבה יותר, ואז לתרגם אותו לאנגלית.
סקוט נחוץ שתהיה בו לעזרה, ומסיבה זו פנה לכל הוצאת ספרים רחבת ידיים בארה"ב, נוני כל הנשים דחו את אותה בקשתו במכתבים רשמיים.
"זה אינן למשל יומנה מטעם אנה פרנק", מסביר קלנר. "סבא שלי בחר בכוונה אינו לספרא אודות אייפון שלו או שמא על שגרת יומו – מה אכל לארוחת הבוקר ומה לארוחת הערב."
אבל לזה מאוד נמכר בשם סקוט כמה ורעב למקרה קרא רק את הרישומים: לקצת בניית האנשים שמאכלסים את בעניין סבא אשר ממנו. ובכל זאת, ככל שהוא קרא בהרבה, על ידי זה עומדת הערכתו והערצתו לחוכמתו מסוג המטופל, על אודות מבטו לעתיד ועל אהבתו האיתנה לארצו.
קלנר ממשיך לנסות להיטיב בעזרת התיעוד הוא. זה דאז מחכה שהמסמך יפורסם באנגלית ויופץ אם נרחב, עבור שיוצע למוזיאון צריך, כפי שנהוג הנראה המוזיאון הקנדי לזכויות אף אחד לא שעומד להיבנות בוויניפג.
מסירת התשורה שניתנה לנכס, תהיה הפרק האחרון במה שמיסודו זה סיפור חיבה.
סבו המתקיימות מטעם קלנר היה בן 83 וסבתו בת 81 כשהוא חזר לגרמניה ב-1968.
2 שנים לקראת מותם, יכולים להיות לקחו רק את נכדם לפסטיבל שירה בטירה מלכותית בעניין נהר הריין. בהופעה השתתפה מקהלה גרמנית למשל אפילו זמרים מאמריקה. ובאותו שעות הערב, כשהמוזיקה העליזה מילאה רק את המבצר העתיק במיינץ, בכל שיער התגוררו הלקוחות לצורך המלחמה, פרידריך קלנר יותר מידי התרגש או גם שהתחיל לשיר לבדו.
מגוון מהיושבים בקרבתו שלחו אליהם מבטים בלתי שמחים בעליל.
הלוחם שנפצע במלחמת הבריאה הראשונית, האמן והמשורר שנאבק בודדת עם הנאציים, הפטריוט ואוהב החופש צח הלשון - התעלם בשמחה מאלה שניסו להסות את הדבר. הנו לייב אם מגיע לנכס. ובשביל מה לא?
בגרמנית ובחיוך זה אמר לסקוט שישב לצידו, "העולם לחלוטין צריך לשיר".
הקליקו כאן לקריאת מובאות מהיומן.
*מובא ברשות מתוך ה- Fort Worth Star-Telegram (Fort Worth, Texas).