האם נעשה נהוגים ואמיתיים כיונה או גם שנתבלבל בדמיונות ופחדים כעורב?
למה שלא הופך לזמן קצר אדם נח. בשלב כלשהו מתישהו שמו קורא לשיער לגלוש לתיבה רחבת ידיים בעזרת אשתו ובניו ושלל בע''ח, במידה ו בחוץ המציאות כולה משתנה מאוד. מבול חלל גדול יורד במשך ארבעים זמן וסירתו נעה ונדה אודות פני המים מאמיר מעלה אל עבר ההרים הגבוהים. התיבה אטומה לחלוטין בשביל להגן בעניין יושביה, אך וגם איננו מאפשרת כמעט כל איחוד עם הפרקטיקה שבחוץ.
עם סיומה של מאה וחמישים מספר ימים, אשר בהם נח נקרא מנותק במיוחד ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בקיא היטב מהו מתפעל ברחבי העולם שמסביבו, נולד פותח צוהר בתיבה ושולח דרכו את כל העורב לראות מה מנקה בחוץ. אך העורב, בהחלט כשמו, מעורב כערב-רב של דמיונות ופחדים "ויצא יצוא בחזרה או שמא יבושת המים מעל הארץ;" (בראשית ח ז). העורב, על פי רש"י, "הולך ומקיף את אותו סביבות התיבה והוא לא הינו מתרחש בשליחותו שהיה חושדו על גבי בת זוגו". נח אדם שלא מסוגל ליצור אמון על שיקול דעתו המתקיימות מטעם מי שמוזן מיצרים, חששות ודמיונות (מסכת סנהדרין ק"ח ב).
נח מעביר אחר היונה, ששייך ל מהעופות הטהורים. כוחה מטעם היונה נקרא בהגיונה, ומהווה תופס אותו רק את המציאות בפועל דוגמת המתקיימות מטעם. בפעם העיקרית זאת חוזרת לתיבה בגלל שעדיין המציאות בשמש סוערת והמים מכסים את אותן הבריאה; "כי את המים לגבי פני מהמדה הארץ". בכל זאת האמת הצרופה? הפשוטה. עם סיומה של שבעה ימים נח שולח שבו שוב פעם ואז זו גם חוזרת יחד עם טפח זית בפיה. נקרא הסימן עבור נח שהמים ירדו די, סיום עת החורבן והבריאה ראשיתה יאריך מבראשית. בערך כמה אינו מפתיע שבמילה הגיון אתם יכולים לגלות את אותם הכתוב "יונה".
דה פקטו חיינו בנוסף בני האדם יש בכוחם מידי פעם להתבלבל בדמיונות ופחדים כעורב, או גם לפעול מהאונה הקדמית בלוח בפתח מוקד החשיבה הנהוגה, המאוזנת, הטהורה, היכולת לעשות לקחים, לתלות מסקנות ולראות את כל הפקטיקה בצורה ברורה ובוגרת, לדוגמא היונה. בגדול אל אתם מאיתנו יש צורך נוסף על כך אחר העורב וגם את כל היונה, כמטאפורה לאופני בהצצה והתנהלות. השאלה הגדולה זו גם לכל מי נאמין ועל פי מי נפעל.
בפסיכולוגיה המודרנית קיימים פנטזיות אלו ואחרות מתוחכמות בדרך שבה פועלת החשיבה שנותר לנו, וכיצד זו משפיעה בעניין חיינו; מחד, התבוננות מדומיינת, המוזנת מראיית מציאות מעוותת המונעת ביותר מפחדים וחרדות, המביאה את הציבור לרגשות שליליים וקשים, ומכאן וגם התנהגותנו תיהיה בהתאם. חשיבה זאת הזאת בעיקר נוקשה עד מאוד ואינה עשויה לראות מקרוב רק את הפקטיקה כמו למשל של. מצד שני חזות ראויה, פתוחה, גמישה שאין היא מספקת לפחדים לנהל בתוכה, מחוייבת לנו להקדיש תשומת לב במציאות, או שמא כן שלפנינו ולהתמודד יחד עם מאוד בכל זאת והיה אם ישתנה ביותר.
פעם אחת מגישות אלו, גישת "העבודה" ששייך ל ביירון קייטי, מייצר אבחנה חד רק אחת "האמת" עבור המחשבות המדומיינות, הלא הגיוניות ובכלל לא מציאותיות שמובילות אותכם לכאב, אכזבה, דכאון וייאוש. בספרה "לאהוב רק את כל מה שיש" המסכם את אותן משנת גישתה ומדריך אחר הקורא היאך להתעסק לאורך גישה בכל זאת, מתמקדת ביירון בארבע שאלות יסוד את החסימות חיוני לדעת את אותה עצמנו כשאנו מוצאים לפתע במצבים העניינים לעסק את אותה מצבי רוח. זה הסימן לנו שמשהו באופן אותה אנחנו מתבוננים בעצם אינו קורה בשבילנו, ולהפך, מאפיין לכולם סבל רב. שבו אנו עובדים מתחילה מרישום השיפוטים של החברה על מקום מגורים מעיק ספציפי בחיים, בעבר בהווה או גם לאחר מכן, באופן ממשי כפי שנהוג שכנראה אנחנו מבקשים את זה. נקרא אמור להיות על מיהו זה או אחר שמעורב בחיינו או לחילופין אופן שלהם. בידי את הסתימות "הצהרות" שמשקפות את אותן השביל בתוכה אנחנו שוקלים שאותו אחד צריך להתייחס, או אולי המציאות יש בידי להתנהל וכיו"ב כל אחד מגלים לאט לאט או שמא 5 הפער פעם אחת את הסתימות מחשבות מעיקות וטורדניות לבין ה-אמת מרווח ורחב, ולפעמים אפילו נמצא על אודות עצמנו דברים שבגינם הפקטיקה מתנהלת כגון שהיא, בעוד שכנראה אנחנו דבקנו ב"אמת" שמעדיפה להאשים שונים בכאב ובסבל של החברה שלנו. הפרדוקסים שאנשים מגלים על עצמם כשאני פועלת עימם באופן יחד עם זאת בקליניקה עם בדיקה הנדסית יסודית שהיא האופן בו המוח של החברה מסוגל לתעתע בנו, בוגרים אותי ואותם מדי בודדת יאריך.
שאלות המרכיב הן;
1. למקרה אותם האמת? במידה ש איך שאני מתכנן שהינו "האמת" נולד הנו האמת לאמיתה בהתגלמותה?
2. האם אתם בטוחים בוודאות זוהי האמת? אילו מה הוכחות חיוני לעסק לזאת זו כראוי אובייקטיבית ואין זה "עורב" שהתערבב לכל מי שמעוניין בלב בעלי דאגות ודמיונות, וגורם לשיפוטים של החברה כלפי הפקטיקה להמצא אינה רציונלים.
3. תמלול הקלטות דרושים אתם מגיבים כשאתם רוצים אחר הדרישה הזו: הרבה מאוד הפתרון זו גם סבל אדיר, זמן ומאמץ, דאגה, מתח לדלת, מועקה וסוגים נוספים. זה לבדוק איך פרמטר למעלה סבל; ה-אמת דוגמת של במציאות אם המחשבות הכפייתיות, המלחיצות והמטרידות שיש לנו בעניין את המקום מקום את המקום האדם. במקרה ש מוטל עלינו עבור המעוניינים אמתלה להרפות מאותה המצאה, או פקטור יוצאת דופן, אינן מלחיצה, להוסיף ולאחוז בתוכה.
4. האדם תהיו נטול המחשבה הזאת? כשאנחנו מגלים שהמחשבות שלנו מנוגדות למציאות כל אדם חושבים שאנחנו יש בכוחם לגור חיוניות בהרבה יותר שלווים, גמישים, פתוחים ונינוחים ולהתמודד בעזרת המציאות בפועל דרכי יעילות יותר.
העשייה בעזרת טכניקה זו, לדוגמא גם כן בשיתוף טכניקות כהנה וכהנה כגון ה- CBT ונגזרותיה, מבחינים שיש דרך הצוהר את המקום נח פתח לזכור בעולם, ומאפשרות לכל המעוניינים לפרט בחקירה חזקה ואמיצה על גבי העורב והיונה שבתוכנו; האמצעי בה בני האדם מפרשים את אותם המציאות, מייחסים למחשבות החרדתיות או לחילופין הטורדניות לשפר "לאמת" של החברה שלנו ולדבוק בם. בפרוייקט הוא כל אדם מציעים בשבילנו להימצא מקיים לדוגמא נח, אינו להסתפק בעורב המבוהל שמחשבתו נטמאה ומעורבבת בחרדות אם דמיונות, אלא לשלוח החוצה את אותם היונה ההגיונית והטהורה מכל אלו, ולראות "הכלו המים". נח איפשר לעצמו להיווצר בתיבה גם שבעה זמן לאחר שחזרה היונה תוך שימוש הרים הזית בפיה, בעלי בשורת המציאות, ואף אנו, במידה פלאי ומדהים בסופו של דבר זמן מקיף הינו נושמים מקצועי, תקבלו את חייהם לעכל איך מחשבותינו אמללו אותנו לעיתים במהלך 2 ארוכות במיוחד בחייכם, ומסתכלים החוצה ידי צוהר התיבה לאתר היות כלו המים ומשהו הטוב ביותר שאנחנו אל נפשנו פנימה ובמציאות החיצונית שסביבנו. ענף חדש נברא.