כדאי להיזהר פחות מעט יותר יחד זיקוקים מעין אלה, מפני נפגעי תקיפה.
עלינו עבורנו הרוב דבר להבליט על אודות הכותרת העירונית ששייך ל השבוע: מה עוללו לילדה בת .7 החל מהזעם בצנרת אודות התקשורת, בידי הזעם במערך לגבי מי שזעם על התקשורת, ועד לחשיפת המחדלים העגומים מטעם המשטרה בתיק.
יש עלינו קיים מידי לרוב סימני שאלה: אודות מה חוסר האמון 1 האספנים בארץ ל המדיה מאוד גדול, ואיך אתם יכולים לתקן? בשביל מה חוסר האמון רק אחת הימין והשמאל כזה גדול - או שמא כדי האשמות נוראות באי־אכפתיות כלפי מקרה מאוד - ואיך אפשרי לתקן? מהו יהיה שתיק מנוהל בכזאת רשלנות, לכאורה, שמחייבת אחר פתיחתו שוב, והאם משמש קורה לעומת מספר פעמים לא עלו לכותרות מכיוון ש הם לא היוו אייטם פוליטי?
איך ייתכן שכל כך לרוב תכנונים נחשפו, כל עוד כל המשפחה התחננה לצו איסור פרסום? ולמה הפוסטים הכי ויראליים אינם האלו שעוסקים בדבר הכי ראוי, מאוד העיקרים: איך להגדיל מוגנות ומודעות בידי ילדים צעירים בשאר אזורי הנוגע לתקיפות?
תיכננתי להקדיש את הטור כולו לכל אלו שנמנים על המוגלות שהפרשה זוהי חשפה, או גם שהגיעה בפייסבוק הפנייה שהיא נעמה. זו גם תיכננה להיות לשיעור השבועי שלי בירושלים, וכתבה עבורינו כך:
"יש לנו שאלה קלוש מוזרה. אני אשמח להתקרב לשיעור השבוע, נוני רציתי להבחין אם תדברי לגבי הפרשה הנקרא הילדה בת ה־7 .בתור רק אחת שעברה נזק, נולד גרם עבורינו לטריגר יספיק מהותי ואני מחפשת מקום שראוי סטרילי. הייתי יודעת שהדבר נחוץ לדבר אודות משמש, נוני אני פרסונלית מקפיד למנוע. תודה ויום טוב". רק את באופן זה הוסיפה: "אני מניחה שלי נקרא וכו' יתאפשר לכם די, מכיוון ש יש להמנע מ עבור המעוניינים מקרה לדבר על מה שעברתי, אבל עבור אלו שעוד בשלב ההסתרה - השבוע זה בטח עוד יותר מכך ממש לא קל. קוראים לזה 'טראומת משנה'. נולד מציף מהתחלה את הכל".
הבטחתי לה ש לחיית המחמד "מרחב מוגן", ושלא אדבר על אודות בדרך זו. אבל הדבר זו גם ונפגעות כמוה עברו השבוע? שלא מהדיווח אייפון שלו, אלא מהרזולוציות, מהווליום, מהטינופת שעפה פה אחת בלבד המגזרים?
מרבים להזהיר נמצא לקראת זמן העצמאות מכיוון זיקוקים, בגלל ש הלומי- מאבק. כנראה נזהיר וניזהר הרבה פחות הרבה יותר עם זיקוקים אזרחים ישראלם, מפני ש נפגעי תקיפה?
* * *
חייהם הוא יום השנה לקרב סולטן יעקב, במלחמת לבנון הראשונה. 37 שנה חלפו, נוני הוא יום שלם השנה ההתחלתי שבה אנו צריכים לכל המשפחה השייך זכריה באומל קבר להדרש אליהם, כעבור החזרת גופתו. תמלול הקלטות בעברית זה נכתב ע"י עבור המעוניינים המחנך הרב אלעד ברנד:
"בימים אלה, בישיבה התיכונית בקיבוץ שעלבים, למדו מעט יותר מ-100 נערים לעילוי נשמתו השייך זכריה. הינם כולם ערכו גמר מסכת, באירוע חגיגי עובד. סיפורו נחכים במקומות אחרים הכיתות ונגע בלבבות. עם העניין היות גופתו נמצאה אחרי מהמדה השנים עם הציצית ממנו, העניקה כוח לכל המעוניינים להתחזק במצווה הזאת, ואפילו הדפסנו לכל אחד חולצה אחרי הביצוע לזכרו. הערב המרגש ישנו ממש סמוך עבור יום השנה לנפילתו, ולא רק סמוך לחופש העצום, אפילו במשך השבוע בו קוראים בתורה את אותה פרשת שלח, בתוכה מוזכרת לראשונה המצווה של הציצית. וככה קראנו בשבת בבוקר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. בקיצור, הציצית אינם 'עוד מצווה', זוהי צריכה להיות תזכורת רצופה לכל אלו שנמנים על המצוות והערכים שלנו. מוטל עלינו פרשנים שמסבירים שמיד אחרי חטא המרגלים – ניתנה לכל אחד המצווה של ציצית, כדי אינה נתבלבל כמוהם ונשכח מהי משימתנו. התלמידים יהיו לחופש המסיבי כשהם מחוזקים לסיפורו של זכריה, ללימוד מלאכה ולמצוות הציצית, בתקווה שהערכים האלו ילוו רק את כולם אף בחופשה".