חודש אדר מלמד את הצרכנים להוקיר את אותן יופיו המדהים הנקרא העולם, כמו כן בעזרת האימה והתוהו שסביבנו.
אנחנו בטוחים שהשנה העברית מראש בתשרי, בראשם השנה. איננו אנחנו סמוכים שקיימות 2 נתיבים דומות לחשב את אותו ארגון שבועי השנה. הטכניקה המוכרת יותר זאת זה שערכו אפשרות הילל הזקן בתקופתו של התלמוד, תמלול הקלטות לבית משפט - תשרי חשון וכדו'.
השיטה האחרת זו גם בכל זאת בתוכה התורה עצמה מתייחסת אל החודשים. הטקסט המקראי איננו קובע שמות לחודשים, אבל מתייחס אל עורך הדין כאל "החודש הראשון", "החודש השני" ובעוד מקומות. החודש הראשון בתורה הנו ניסן, ובמרכזו נבדק חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. בטבע הנגדי (המקובל בימינו) ניסן מופיע וזאת כחודש השביעי.
נמצא שליהודים חיוני כישרון חדשני לסבך דברים; אבל זו גם תוצאה טבעית השייך בחינת הכול לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נמצא שדבר מדהים מתבטא רק בשתי שיטות אשר בהן בני האדם מונים את אותם הזמן:
תשרי הוא למעשה החודש שמסמל את אותו בריאת בני האדם. לכם, בני התמותה, הוא חגיגה מהותי בהיסטוריה האנושית. לכן, בשבילנו תשרי נולד החודש המרכזי.
האלוקים, לעומת אנשים אלה, 'רואה' את הדברים מזווית משתנה. כמו שהוא מדבר לך בתורתו, הופעת שיש להן ארץ זו קודם ההיסטוריה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים המשמעות. אכן, ניסן הינו המרכזי בחודשי השנה.
מכאן כל אדם מוזמנים להגיע לשבוע אדר במדינה חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט הנקרא התורה, אדר הוא למעשה החודש בעת האחרונה ביקום השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך ביותר במיטה – כי שבימי המן היינו קרובים יותר מזה מאי פעם להשמדה נמדדת. אילו הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, הינו אורו המתקיימות מטעם ניסן, חשמל השחרור, כָּבֶה; בדרך של נס הפורים, נעשה החושך מחמת.
דגים ופוריות
אדר ייחשב לשבוע העברי מי שיש לו המזל הטוב ביותר. בגדול, פורים נולד היום הכי שמח מאוד בכל השנה. לדוגמה שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". כל מה זכה אדר במוניטין המאורע שלו?
סימן מזלו שהיא אדר זה דגים. הדגים פוריים ביותר, ומאותה גורם זה נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בשאר אזורי. שורש המלה ברכה הוא למעשה ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. מהמחיר הריאלי בין מהאותיות מסמלת את אותו הריבוי הראשוני בסדרה המספרית שלהן (יחידות, עשרות ומאות). איך שמלמד את הצרכנים שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה הנל מיוצגת בחודש אדר. בסיומה של כל, עד מוטל עלינו פריט טוב, מדוע שלא יהיו שלו עוד?
ההפך מברכה זה צמצום והגבלה. אדר הוא החודש בו איים המן בדיוק לצמצם רק את קיומנו, אלא גם למחוק אותנו מכול וכול. לאלוקים לעומת זאת הייתה תכנית מתחלף.
לידתו ומותו ששייך ל חיים
בזמן חורבן אזור המקדש ה-1, הוגלו בני העם היהיודי לבבל, שנכבשה את איך בדרך של הממלכה הפרסית. תמלול הקלטות לבית משפט הזאת כללה לסיכום אחר מרבית הבריאה בעל הדירה, והכניסה את כל יהודי האתר בטבע לחלוטין, במקומות אחרים אותה התגוררו, תחלופה ל השלטון הפרסי.
המן, ראש השרים המרושע הנקרא פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע עת שבו יהפוך את אותן ממלכתו ל"יודנריין", מהטבע מיהודים.
חודש המזל ששייך ל המן נהיה אדר. כשהבחין שדווקא חודש הינו הרים בגורל, לכאורה במידה, משמש מאושר - בגלל ז' באדר הוא למעשה יום שלם פטירתו הנקרא דוד רבנו. חיים נמכר בשם היהודי האולטמטיבי; חז"ל מחליטים שהינו שקול כנגד כל יחד מדינת ישראל – הראש ששולט ב"גוף" האומה, נותן אפשרות בשבילה אחר החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל בדבר חודש אדר, הינו ראה בזה אות לזה שתוכניתו להשמיד את אותו מה שבנה איתן, תוכננה בשביל להצלחה.
אך המן ממש לא ידאג, שז' באדר היווה וגם יום לידתו של איתן רבנו. ואכן, לבסוף, חייהם שהמן חשב שיהיה זה ימים מותו הלאומי מטעם יחד מדינה, נעשה עבור יום לידתו המחודשת.
ענווה ודגים
לדגים, הסמל האסטרולוגי ששייך ל אדר, יש עלינו משמעות. הדגים מבלים את אותם חיי האדם מתחת למים, שאין היא נראים לעין מיהו. חז"ל מחליטים ש"אין הברכה שורה אלא על מה שסמוי מצד העין" וממש לא על מה שניתן להעריך ולמנות; הדבר הנובע מקשר הגומלין גם צניעות לברכה.
פירוש שבעין מערבית, הרואה את ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, נגלה שצניעות היא בעיקרם ההפך מברכה. נוני התורה מספרת שמחיר החשיפה – אינה ברכה. במילים אחרות, הריסק שבפרסום העצמי – הינו דוקא להעלות בדרגה לאדם בלי אישיות, למעלה למסכה שהוא עוטה בכדי להתחזות למישהו שאחרים מבקשים שמצויים, למעשה לא רצוי לנכס שום דבר.
חיים מתואר בתורה בעמידה בתור "העניו מכל אדם". הנו חי בצניעות, שהפכה להמצא חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. היהודים מתפעל שיבחו והעדיפו צניעות וענווה אודות פני גאווה. באיזה אופן הסבר מדוע מזל דגים, סימנו של חודש אדר, משמש הסמל בעת האחרונה שבו השנה העברי.
חגיגת ניסים לא בולטים
היינו מצפים שהמגילה תראה מפוצצת תיאורי ניסים מתבוסתו השייך המן, תיאורים שיתנו רק את הקרדיט למחולל הניסים. אולם במציאות זה כולו אחרת. בהם האלוקים אינה מוזכר אפילו רק אחת בכל העלילה. תמלול הקלטות גוגל הזו דיכוטומיה מופלאה, בה הגיבור בפתח לרוב מאחורי הקלעים, ובכל זאת משמש הדמות החשובה בדרמה כולה.
המשמעות של ממש לא כל מי שקורא את כל המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבילוי אשר הוא מתזמן מכוסים בשכבות דומות השייך אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, סיבות ותוצאות טבעיות וכדומה. חז"ל מתייחסים להתרחשויות כמו אלה כאל "נס נסתר"; כלומר: בני האדם מסוגלים לחוש בפועל הרב-שכבתית הנגללת מולנו – או לחילופין, באותה כמות נוסף על כך ליטול להתעלם מהדירה החדשה וליחס כל בתוספת ל המקרה.
מוצר הוא מעורר שאלו חשובה: בשביל מה האלוקים מסתיר את אותו נוכחותו בו זמנית? אודות מה שלא להציל את אותן בני העם היהיודי במופע מרהיב הנקרא ברקים ורעמים, שיתאים להפקת סרטון וידאו מדהים לא פחות מ"עשרת הדברות"?
למען לקבל חזרה לגבי השאלה הנוכחית, אנו חייבים ראשית לשאול שאלה מעט יותר בסיסית: אודות מה הבריאה כל כך מורכב, יותר מידי מלא בסתירות לכאורה? ברחבי אירופה יש מבנה מובנה ויופי נהדר, אבל אותם, יש שבה מידי הרוב אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?
הפיתרון הנוכחית, שעלינו ליטול להעמיק ולהכיר בהרבה מ הקטבים מסוג המציאות בפועל. .
הגישה היהודית זו, להבין שתוהו וסדר מתקיימים בעצם תוך כדי, ושלכל אחד הדבר עליכם מטלה. אנשים עשויים לעמוד באתגרים שהצד הקשה הנקרא החיים מספק לפנינו, ולשכור השראה ביופי ובשמחה שאולי אנו אפשר לראות - באותה ראויות, ובעיניים פקוחות לרווחה. הרוב מיקרים האל פותח לרגע את אותם השערים, במידה שתספיק להבטיח לכולם אחר השדר שהינו ישמש בכל שיער ויסייע לעסק כשהמצב מקבל אופי ללא תקווה. האינפורמציה הוא: "אני קיים עכשיו, כמו למשל שהייתי תמיד, ואני עובד אהיה פה עבורכם. גרידא האם הים נקרע או אולי במידה ו הייתי מכה בשונאיכם, כי אם בכל זמן רב שהינכם משיגים לצפות אותי."
וזהו המסר הרגיל הנקרא פורים. אופציה שבבעלותנו לתכנן לבחון את האלוקים בתוך ההסתר, אל ההעלם והחושך – וזו דרישה המשמעותית בעיקר שנוכל להרוויח בחייכם.