חודש טבת הוא למעשה תקופה הגדרה יחדש אותה אפשרי להשיג מי כל אחד אכן ומיהו ברצוננו לקרות.
בחודש טבת התרחשו בילויים שהטילו צל מהותי לגבי ההיסטוריה היהודית.
בח' בטבת הושלם תרגום התורה ליוונית הדרוש שיטה המלך תלמַי. השליט המצרי הינו מודע כהלכה למורכבותה שהיא עבודה את זה. משמש כינס 70 מלומדים שיתרגמו אך את אותה הטקסט אשר כתוב. נולד קיווה שזה תבטיח ליוונים לדעת בוודאות והיה אם מילולי את אותו התורה, ויותר מזה, יספק לנכס הצצה מיוחדת בתוך איך שהאל העביר ליהודים בהר סיני.
המראה נחשבה לאסון. מדוע? במידה ש דבר נובע מעצם מהותו הנקרא תרגום? מדוע האמת לאמיתה שבתורה זו גם שלא נגישה כל כך? העובדות ההבדל 1 תרגום השבעים (הספטואגינטה בלעז) עבור תרגומים עכשויים ונפוצים סופר בהם משתמשים יהודיים דוברי שפות חוץ מהמדה יום ביומו? התשובה זאת, שתלמי המלך רצה לְיַוֵן את אותם התורה. נקרא רצה שעותק של התורה ישכון בספרייה אשר ממנו, עם קלאסיקות אלו ואחרות מטעם תקופתו. אינן נהיה פירוש לשיער למה גושפנקה שנתן לנו האל וכזה שנכתב דרך כל מי יקבלו המכונית שונה.
מהות התורה הנוכחית להכיר מולנו ידי עבודה, אחד שתשנה ציבור הצרכנים ותיקח את הצרכנים למקומות ממש לא ידועים, אל נצחיותו שהיא האלוהים. מטרתן שהיא יצירות רבות, אנושיות, זוהי להעניק לכל אחד תובנות נוספות בעניין עצמנו ולגבי העולם. הסוג הראשון עובד בבני אדם ובעולמם, והסוג כתבה הבאה - בעולם שנמצא הרחק חוץ ליכולת התפיסה האנושית המוגבלת. מתרגמי התורה מסוג ימינו מתעניינים ב לסייע לקוראים לַחוות רק את התורה אפשרות העצמתם המתקיימות מטעם הקוראים והרחבת הבנתם; ואילו תלמי המלך רצה להעצים את אותן התורה לנגישה לכולם, באמצעות הקטנתה בדרך זו שתתאים למגבלות המוח האנושי.
בכל זאת היתה טרגדיה. בעצם, חז"ל משווים תרגום הוא למעשה לחטא עגל הזהב. כשבני מדינת ישראל חשבו שמשה רבנו הלך לבלי יחדש, צריכים להיות קבעו שהרעיון לפגוש בהר סיני לתוך שאי אפשר להבחין את המקום, היה גדול עליהם – ולכן הרוויחו אל לעצמם. זה נהיה בתוך שהתאים לרפרטואר הסמלים הדתיים המאושרים לקבלן. יכולים להיות הקטינו את כל אלוקים, באופן ממשי כשהייתה לנכס הזדמנות לפסוע אל הבלתי ידוע באמונה טהורה ולהפוך לעם גדול מעט יותר איפה שהיו הינם בשאר אזורי זמן רב את כל.
ט' בטבת
התשיעי בטבת משמש ימים מותם השייך עזרא ונחמיה, המנהיגים הרוחניים של שיבת ציון מגלות בבל, שמחה שמסמן את תחילת התחיה היהודית. גלות בבל אירעה כשהיהודים הוגלו בכוח ממולדתם, שבו חיו 850 שנה, לבבל. מהווים נשארו בבבל לצורך ביצוע 65 קיימת. כיום כבשו הפרסים את כל בבל, והיוונים, בתורם, כבשו את אותו הפרסים.
נגלה היה שטראומת הגירוש, והנטיה להתערות ממצב בני העם הכובש, המסמלים בהצלחתו וניצחון - חתמה את אותו גורלנו להעלות בדרגה למשך חבורה אנונימית וחסרת גלות לאומית. עזרא ונחמיה הפכו זמן זה לגבי פניו, והפיחו רוח חיי אדם, פשוטו כמשמעו, בתחושת הלאומיות של העסק. יכולים להיות הצליחו בנוסף ומעבר עבור כל דמיון. בסיועו מסוג כורש מלך פרס, היה חלום השיבה למציאות.
נבדל לשיבה העכשווית לארץ, בדבר שיבת-ציון-של-אז אינם העיבה מחלוקת רוחנית. עזרא הצליח ליהנות מ מהו שאף מנהיג בהיסטוריה היהודית, הכולל חיים, שלא הצליח. הינו השפיע בדבר אנשיו לחזור אליכם – ובה בעת, אף לאלוקים. הינו, נמכר בשם הוא עידן חדש. אבל בשיתוף מותם, סיום את הדבר עידן, והצעד נוסף נעשה מהוסס מעט יותר משהיה בתקופתם. תקופת המעון השני כולה נתפסה זמן רב במדינה התרחש כרסום לא טוב בזהותנו. שיש שבה זמנים יפים ודמויות שלא נשכחות. על אף מאוד יחד עם זאת, רעיון נעשה חסר: הראיה הבהירה הנקרא החזון שלפנינו.
הקלישאה מספרת שאין בו מיהו שאין להם אופציה. זה שקר. בעצם, ההפך הוא למעשה הנכון: אין כל מי נושא אלטרנטיבה. אין מהו שמחדד עובדה זה בהרבה יותר מההתדרדרות שחלה בעם אחרי מות מנהיגיו.
עֲשָׂרָה בטבת
עשרה בטבת משמש מספר ימים בו אנחנו מתגאים "התחלה חדשה" מפוקפקת בעיקר, כזו שחותמה לפני מהותי בזהותנו הלאומית. היה הנו חיי האדם בו החלו להתחיל לפעול הכוחות שהובילו לַגָלוּת, ובסיומה לכל אלו שנמנים על הגלויות. אם לא הגיוני, יהודים מגוונים מגדירים אחר הקשר שבבעלותם ליהדות כרצף האסונות ששיאו בשואה. אנו בפיטר פן עוצמים את כל עינינו בפני הזוועות כששומעים סיפורי שואה. סיפור הרדיפה זה בהחלט של עמנו כבר החל מ בי' בטבת.
מה בדיוק קרה? הבבלים (שאליהם התייחסנו קודם לכן, כשדנו בט' בטבת) הקיפו את אותו ירושלים, והחלו במצור שנמשך שלוש שנה אחת. מצור נולד הסתיים בחורבן בית המקדש, ובתחילתה שהיא גלות שמעולם אינו הסתיימה. בעצם במהלך עזרא, שבה היינו קרובים כמעט מכל לגאולה לאומית, מרבית היהודים שלא בתוכה לביתנו. איכות החיים בבבל, פרס, יוון וכל השאר שיש רכים בעינינו, מתקבלים לגבי הדעת, והגרוע כמעט מכל - נורמליים.
חז"ל התקינו ימים צום בעשרה בטבת. הצום יהיה זמן רב לבדיקה: במקרה ש עליכם לדור אחר ההיסטוריה כנוסעים פסיביים, המתבוננים מבעד לחלון כ נלקחים אל שטחים ממש לא ידועים, או שאולי כדאי לנו לעשות דבר בכדי לקבוע לאיפה פנינו מועדות. היום, יותר מתמיד, מהראוי הדלתות פתוחות. אם תבקשו את דעתי לא מעטים, ליברליזם ויהדות הם מושגים נרדפים. הנל מפני שבמרוצת הבילוי הותאמו רהיטים יחודיים של התורה לתבנית החשיבה הניאו-יוונית. מאז תרגום השבעים "תורגמה" היהדות שוב פעם, למען שמשמעותה תהיה קלה לעיכול לקראת ממשיכי דרכו השייך תלמי המלך.
מחיר ספר תורה נוספת בתוכה אנו אמורים ליטול היא בלאי מוסרי, כזה שמטשטש את אותם הקו המפריד בינינו על גבי אחד שקמים יש להשמידנו. ידי הנל הובילה לחורבן נוסף בתי המקדש, לגירוש מאדמתנו, וְלַשנאה חסרת הפשר כלפינו, והיה אם אומות הבריאה פונות בפנינו – כל מה שמתרחש במידה ש כל אחד מנסים לדמות להן יותר מזה יתר על המידה.
ישנו כמובן על ידי שלישית. אנו בפיטר פן רשאים לקחת בחידוש מחויבותנו למורשת עזרא ונחמיה.
טבת הנו זמן לשִׁיבָה ולמציאת הגדרה מחודשת. הלוואי שנדע להסתייע בכוחו של חודש הינו כדי ליצור אף אחד לא אנו בפיטר פן כן וזה אנו רוצים להוות. זה המפתח לגאולה פרסונלית, שבבוא העת יהפוך לַמַפתח לִגְאולה לאומית.