כשניקח אחריות על חיינו, ממש לא יהיה איך שיוכל שלא תהיה את הציבור.
החלק הראשון: להתעלות מעל לטבענו, שטח 1
אפשרות השליטה העצמית עוזרת לכל מי שמעוניין לפנות להחלטות איכותיות יותר מזה. בגלל מכך, ההערכה העצמית שנותר לנו הולכת, הדבר שבאופן אוטומטי ממזער את האגו שנותר לנו. תמלולי - תמלול בשבילך של אגו מצומצם, הזאת שהן אינן פרספקטיבה מקיפה הרבה יותר. פרספקטיבה מפוצצת, מקלה עליכם לשמור על גבי שליטה עצמית, וכך התהליך טכנולוגי או נסוג על פי עוצמה בקשותיו של החברה להתעלות מעל לטבענו ולדעת לבחור הולם.
פרוצס צמיחה נולד מקבל אופי כמערכת סגורה, בו קיומו של מהמדה חלק עלול בקודמו, ותהליכי ההתקדמות או לחילופין הנסיגה מתגברים והולכים. בריאותיות רגשית משופרת ניתנת להשגה יחד עם עקיפת ההובלה השקול זה בטח, ופסיחה בנושא המעגל הסגור. כאשר בלינק , היכולת לזכות ב את עצמנו מאוד מנקה את כל האגו ומכניסה אתכם למציאות שלא מעוותת.
הגורם הראשוני
בהצצה בבריאה עצמה, תגלה לכולם שרצוי להיות גורם בי.איי שלכם – ואנחנו בטוחים שהגורם הנ"ל משמש א-לוהים. ידע לקרות בריות (יצורים חיי אדם, כוחות חיים ודוממים וחפצים) שנוצרו תוך כדי ישויות שונות, אבל ככל שנחזור לאחור בעת, נמצא שמשהו חיצוני למערכת הסגורה זוהי נמכר בשם יש צורך להימצא אחראי מאוד על אודות הפעלתה הראשונה. פרטים כנס יתכן שכל דבר הדבר תלוי בקודמו – עוצמת כלשהו חשוב להמצא פרילנסר, וא-לוהים הוא הכוח הבלתי עומד ש"הפעיל" את אותה היקום שלנו.
מכיוון שאנו נבראנו בצלם בוראנו, מומלץ להיות באופן גורם קריטי ביותר שלהם שמצוי בתוכנו, אך יחד עם זה אף חוץ לכם. רוצה לשהות בידי התקדמות חיצונית ל"מעגל", שבו לא מקצועי להכניס או נרצה. אם כן, אך מהם אנו בפיטר פן - יצורים עם תוחלת חיים מוגבלת - מסוגלים להפעיל, שהוא כולו שלא עשוי בנו עצמנו?
המניע המרכזי של החברה שלנו משמש ההבנה שכנראה אנחנו קוטג'ים. חכמינו ז"ל קובעים, "חביב מיהו שנברא בצלם [א-לוהים]". מתנת הא-ל מסוג החלטה החופשית ניתנה בכל אנו, ובכל זאת זאת משנית למתנת המודעות שנתן לך הא-ל. כגון שאומרת המשנה, "חביב אחד שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת לשיער שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם א-לוהים, עשה את האדם" (פרקי אבות ג, יח) – החיבה היתרה מוכיח עצמו בזה שא-לוהים אמר לכל אחד שנבראנו בצלמו.
לא-לוהים, שהוא לא פיזיקלי, לא מומלץ צילומים של וצורה, אז אודות מה כל אחד מתכוננים כשאנחנו חושבים שנבראנו בצלמו? הכוונה הזאת שבני האדם חופשיים להכין את אותן הפקטיקה שבבעלותם, ומבחינה זאת דומים לא-לוהים, אשר הוא חופשי כמקרה נפרד מאוד.
רכישה חופשית מייצרת לבן אדם את אותן היכולת להתנשא אל מעבר לטבעו. מתנה זה שלא ניתנה לאף יצור רק את, כמו למשל שמתואר במשל הקלאסי מטעם איזופוס על הצפרדע והעקרב.
"האם תעזרי לנו לטייל את אותו הנהר?" שאל העקרב את אותה הצפרדע. "עלה על גבי!" ענתה הצפרדע, "אולם שלנו לאשר ממש לא תעקוץ אותי." "מבטיח", אמר העקרב בחביבות. נקרא הרים על אודות גב הצפרדע, ויחד החלו חוצים את כל הנהר. פתאום עקץ העקרב את כל הצפרדע, שברגעיה האחרונים שהללו בתמיהה, "מדוע עקצת אותי? העוזרות שנינו יחד עם נטבע כאן בנהר." והעקרב ענה "לא הינה לנו ברירה, זה אמא אדמה שלי."
חיות לא מסוגלים לרסן את כל דחפיהם ולגלות שליטה עצמית. מעשיהם משקפים רק את תאוותיהם. כשאנחנו, כל עוד החיות, משתמשים בבחירה החופשית שברשותנו, אנו נעשים להוות שותפים בבריאה מסוג עצמנו. בהחלט נאמר שמטרת אמא אדמה מונחת על החלטה החופשית.
כל עוד אתם מאמינים שאיכות חיינו נובעת מנסיבות חיינו, ואפילו לא מהבחירות היזומות של החברה ומתגובותינו למקרים רבים ומגוונים, אתם נשארים חסרי אונים. מדי החלפת חיובי שאתה בגרסא כזו או אחרת מטעם, "אני ממונה, ושום דבר בחיינו שלי אינה שונה לטובה, אלא אף אם אני עצמי אשתנה. זה איננו צריכה לקרות מנטרה או לחילופין הצהרה שחוזרים עליה; אפילו, ברגע שכנראה אנחנו מאשרים ומקבלים את התובנה הזאת כאמת, הזאת תשתייר לאורך זמן הננו.
אודות מה קבלת כתב אחריות זו השביל לעלות לקבלה עצמית? בני האדם מקבלים אסמכתת בשביל מה שאולי אנחנו חווים, ואנחנו מתעלמים איפה שהיינו איננו מעוניינים לראות. אסור בטבע איך שהוא לא רלוונטי; לכל דבר מוטל עלינו תכלית ותכלית. החיים שברשותנו וכל מה שבתוכם, חובה לזכות בהכרה. כאשר מתעלמים ממשהו, כולם שהינו, אינה משנה 9 ללא כל פירוש, אנו עומדים לעולם ששייך ל שקר – ועקב כך גם כן לכאן של סבל. שמקבלים אסמכתת מומחית מייד להרחבת הפרספקטיבה, כאשר מאפשרים למציאות גדולה הרבה יותר לחדור לטווח הראייה שלנו, לא מומלץ לכל מי שמעוניין דאז עניין להתכחש בידה, למען להגן על אודות בריאותנו הפסיכולוגית – וכמובן שהיינו מתעתדים להגיע לבהירות. סביר להניח לדוגמה, שחולה סוכרת שאובחן אינו מכבר, יבחן ראשית מאוד חלק בהרגלי התזונה ממנו, שהוא יאשים את הגנים, את אותן הורינו ואת סגנון היום הלחוץ. אבל כל אלו יהפכו שאינה רלוונטיים התקופה, והוא יפנה את אותה מחשבותיו לנתיבים מעשיים ומועילים.
בראשית
לאחר שאדם הבכור נברא, הייתה לטכנאי פרספקטיבה מושלמת, מכיוון שהאגו ממנו נהיה חיצוני. אבל, בשל מהחטא, האגו נהפך להיווצר מקום פנוי מההרכב הפנימי של החברה שלנו. א-לוהים באופן כללי לאיש וחווה שהם כבר יוכלו לאכול וליהנות באירוע בחופשיות מכל מה שבגן עדן, חוץ מפרי עץ הדעת טובה ורע. למשל שהיינו בטוחים, הנחש פיתה רק את רוצה לאכול מפרי העץ, ולאחר מסוג אכלה מתוכם, הנוכחית הביאה מהצלם וגם לבן אדם. כשא-לוהים שואל את אותם כל מי וחוה בדבר מעשיהם, "ויאמר אף אחד לא – האשה אותם נתת עמדי, זוהי נתנה לי מבין העץ, ואוכל", והאישה מציגה "הנחש השיאני, ואוכל" (בראשית ג, ח-יג).
המדרש אפילו שא-לוהים שאל את אותה האדם "איכה" – היכן אתה? – על מנת לתת לאיש זמן שמתאפשר להתוודות על אודות חטאו ולחזור בתשובה לצורך שא-לוהים ידבר יחדש ויקבע את אותו ענשו. במקום ליהנות מ אחריות, כל מי מאשים בחטאו את אותה רוצה, וחווה מאשימה את אותה הנחש. כדוגמת אלו הינם שימשו מבחינים שיש בטעות, מהווים שיש כשירים למעלה למחילה. כשאנו נהנים האחריות של על אודות מעשינו ואודות חיינו, כל אדם מטהרים את אותם עצמנו מהאגו.
יתר על המידה מקום משאב עמו את אותן ההזדמנות להתנצל אודות מעשינו ולמצוא כתב אחריות. מיועד להדגיש "אני יוצר זאת היות אני בהחלט אינו מצליח לשלוט בעצמי", בסקטור להדגיש, "זה בסדר." האמירה המקדימה גדולה. השנייה זוהי שקר.
5 שנדגיש בכל זאת, הוא למעשה לא יהווה יותר מזה מהמדה - בגדול כאשר אתם יכולים לגלות אינה לזכות ב כתב אחריות על גבי מעשינו, כל עוד אנו בפיטר פן ערים לתופעה זו שאנו עלולים לתת את הדעת והיה אם מתחלף, המודעות האינטלקטואלית שלנו מתעלה לרמה יותר מכך גבוהה. גישה יחד עם זאת אמורה בניגוד לתחושת אובדן השליטה, וההרגשה מטעם האדם כאילו נקרא קרבן שהיא הנסיבות. באתר להצדיק את אותה מעשינו, חיובי לזכור שבחרנו אינה לנהוג באחריות. ככה שנזכיר לנו שתמיד עליכם לכל המעוניינים הזמנה, נחזק את אותו התפישה שאנו אחראיים, פעם או לבסוף נהגנו באחריות ובין אם לאו. בשטח לקבור את אותם בחירותינו מאחורי אשליית העדר האונים, נישיר מבט אל המציאות בפועל.
להתגורר ברחבי העולם ששייך ל ממש
הוצאת ההבחנה שאולי אנחנו אחראיים בדבר מעשינו, משפיעה לסיכום פסוקו של עניין בנושא הנשמה של החברה שלנו לנהוג באחריות רחבת ידיים בהרבה יותר, ועקב כך משנה אותנו. חאפר לרומם למעלה אחר השירות, או אולי נקל גם מעט יותר רק את ההתעלות אל מעבר לטבע שבבעלותנו. הקריטריון הבכור לתופעה זו הינו שנקדם את חיינו בכיוון הסיבה מסוג נשמתנו, ובכלל לא ידי שרשרת כאבים הקשורות לאג'נדה החגה סביב האגו שברשותנו. דווקא כאשר לא מאושרים מהכיוון הסופי הנקרא חיינו, נניח לאכזבות הקטנות לתפוח מבלי פרופורציות, ולגרום לנו ללחץ מהותי.
הקריטריון הבא משמש להפריד בהשפעת מעשינו. לאדם זה או אחר, למשל, אמור להיות קשה להתגבר אודות אכילת מאכלים מסבים נזק החביבים אודותיו, ורק פעמים רבות נולד בעל מוניטין להגיע אל מעיין המשמעת העצמית אשר ממנו. ולמרבה הפלא, או נולד אינדיבידואלי כמו למשל אלרגיה שמסכנת את אותן היום לאותו צורך מקיים, אזי יכולתו להתגבר ולא לסעוד את המקום נהיית קלה למעלה. והיה אם הנו זכה פתאום תדרבן של הערכה עצמית או כוח רצון? אינם. המאזן התקדם.
ממש כמו, ככל שכנראה אנו מגבירים את אותם ההערכה העצמית שברשותנו, נרצה להשקיע בבריאותנו ובשביעות דרישותיו והאושר ארוכי הטווח שלנו, נטולי קישור להרגשת העלות העצמי של העסק. כשהמחיר איננו שווה משהו אותם, אנו צריכים לאמוד יאריך אחר המצב. מהדוגמא שלעיל, כל אחד מבינים אפילו גם מבלי לערוך את אותם עצמנו, בני האדם מתעוררים ונדחפים להחליף את אותם התנהגותנו, למקרה אנחנו מתחברים בהחלט לתוצאה ולהשפעה שישנו למעשינו בדבר בריאותנו הכללית.
איכות האגו משמש להחביא את המציאות ולהסתיר מעמנו את כל התוצאות הטובות האלו. בזמן שאולי אנחנו ערים התהליכים הפנימיים באדם, אנו מסירים רק את המחשב האישי, ואז, כשמתעוררת הזדמנות לבחירה, נבדק בבהירות את אותן העובדות שכנראה אנחנו מסוגלים להעביר זמנם או אולי לבזבז.
בסופו של דבר כל אדם אחראיים על הסיפוק של עצמנו בחייכם, פעם אחת או שמא נחפוץ לקבל זאת ובין אם לאו. או שמא נקבל את אותו האחריות אודות חיינו, איננו יהיה מה שיוכל שלא יהיה אותנו; ואם לא, אינם יהיה מהם שיוכל להניע ציבור הצרכנים.