לנוכח אבינו מעדיף את אותן מערת המכפלה הקטנה והצפופה בחברון, לגבי פני פירמידות מפוארות לגבי גדות הנילוס.
המשך הצוואה ששייך ל יעקב: במעמד המיוחד שפרשת השבוע מתארת, יעקב בלבד מברך רק את הנכדים שלו, אפרים ומנשה. הוא מבקש בקשה חד משמעית מבנו, יוסף: "אל נא תקברני במצרים!". שבע עשרה שנים ישיר יעקב במצרים, וניתן לנחש שהיה בכל שיער יספיק קל. אחרי הרעב במדינתנו, משפחת יעקב זכתה למעמד חברתי טוב ולתנאי מגורים ומזון משובחים. הלכות סופר סתם זאת, הצוואה הנקרא יעקב ברורה: אינן לחשוב לחלום הנקרא אביו יצחק ושל סבו אברהם – להיעלם מצד הבריאה . אינם לשקוע ברשתות רווחה במצרים, וממש לא למות שם. הפרשנים מספרים שיעקב דאגה שהמצרים עושים לנכס אירוע הלוויה מלכותי, ויקברו את המקום בקברים המפוארים של הדודים, וחשש גם שהקבר מתוכם יהפוך למקדש. הנו מעדיף אחר מערת המכפלה הקטנה והצפופה בחברון, על גבי פני פירמידות מפוארות בעניין גדות הנילוס. "אל נא תקברני במצרים", נולד אומר, על מנת שמהשפחה כולה לא תשכח, שלא את אותן עברה ולא את אותן עתידה. שמעון כהן סופר סתם בנו עונה לדירה כך: "ויאמר, אנוכי אעשה כדברך". לפרטים כנס פרשנים שאומרים שיוסף בלבד מציית לבקשת האב, אבל מבטיח: אף הייתי, כשיגיע יומי לעזוב את אותו האתר בטבע הנ"ל, אבקש ממש לא להיקבר נמצא – אך בישראל.
