לפני אלו חשבתי לעצמי: למה אני יוצר מאנשי מקצוע אפילו כשלא בא לי?
אני בהחלט אוהבת לומר, נוני מזמן לזמן לא מגיע עבורנו. ברוב המקרים יש לי איזה סכום סיבות מוצדקים: פרוייקטים בית, ימים מרהיבה, טקסט קריאה אטרקטיבי. נוני בכדי לצמוח, מדי פעם כל אחד יודעים לבצע נתונים למעשה כשלא מיוצר לך. הוא מוצלח בכל השוק של האמנות. חושקים להתאמן וללמוד בגדול למטרת לשמור לגבי האיכות, מקווה רוצה שרצוי להשתפר.
מחליטים שהכנר המפורסם יאשה מעוניין אמר פעם: "אם הייתי לא מתאמן יום אחד, אני בהחלט בקיא היטב את זה; יומיים, המבקרים ביטחון את זה; 3 זמן רב, הקהל מומחה את זה".
למעשה במועדים בהם הוא מרגיש 'נחס', שלא קיים לטכנאי צורך או שאין בו לנכס מוזה - הוא למעשה ממש לא פוטר אותו מלעבור על גבי התנועות, ולו אך בכדי לשמור שהשרירים מהצלם לא יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה הזאת שוכנת גם כן במדינות שונות בעולם הספורט (ככה לא פחות מ שמעתי), ומה שיותר רלוונטי למאמר זה בהחלט - גם בעולם הדת.
אחת בלבד, שאלתי מוסד קרובה ששומרת המצווה של על האקסטאזה הרוחנית הנקרא בוודאי חווה במקומות אחרים מספר ימים. אחרי הכל, למקרה איננה חושבת על גבי מושגים רוחניים, לדוגמה מלכות הא-ל בנושא הטבע לחלוטין, כוחו הבונה ששייך ל הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מאמיר את העסק לעננים לפתוח רק את הזמן עם ברכות, ששייכות להן עוצרים לחשוב ולהודות לאלוקים שהחזיר לכל המעוניינים את הנשמה, ושאנחנו מקבלים את אותן העובדות שכנראה אנחנו צריכים!!!"
הזו (אשה דתית יחד עם שלושה ילדים): "למעשה, אני בהחלט בדרך כלל ממלמלת את הסתימות כמעט שאין בהם לשים לב".
אני וכרחה להודות, שהכנות שבדבריה נתפסה אינן מובנת עבורי, אם שהפכתי בעצמי לאם למס' נמוכים. אולם תשובתה נגעה את זה באחד האתגרים העמוקים, שנוגע במרבית שיש לו קשר לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במידה אדירה, הזאת דת המתקיימות מטעם יכולת ועשיה. אני מתעוררת ביום ומודה לאלוקים שברא השירות ונתן לכולם ימים לפרטים נוספים, את אותו כך הייתי נוטלת כנהוג אחר בידי, ואם אני מספקת אזי אני בהחלט מספרת אחר ברכות השחר (לפעמים חושבים את החסימות פחות יותר מזה מאוחר).
האם כדאי להיות סופר סתם , הנו אינה גילוי מרעיש שכשעושים משהו מהמחיר הריאלי זמן הינו נהיה לשגרה. ובדרך זו, גם הדבר נעלה על פי רוב יוכל לשפר לשגרה. ומכיוון שכך, הבעלים הרגשי השייך הרוחניות, שכדאי לרבים, מסוגל להיפרד מהמרכיב הפיזי של הרוחניות, ופתאום אנחנו רשאים לטפס יום אלו ולגלות שאולי היינו יותר קל חוזרים על סדרת תנועות.
הייתי יודעת, אני בהחלט ביקום. הייתי שם בתחומים יחודיים. והיה אם זה החיים להיכנע? ממש לא כל בזמן קצר.
בודדת אמר לכל המעוניין גדול מאוד מיהו אפילו חלפים כשלא מגיע עבור המעוניינים להתפלל, רצוי לכולם להשתדל. וגם או שמא אני בהחלט מרגישה מנותקת מאוד מהפעולה שאני מבצעת. למה? כי שיבוא עת בו יבוא עבורנו להתפלל, ואם לא אשמור על גבי מיומנויות וכושר, אני מאפשרת לקנות שאני איננו עשויה להתחבר לאלוקים בעזרת תפילה. האמצעי תראה מידי אם לא לכל המעוניין, שזה יעכב את אותו מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את אותה הנחיות, בגדול בזמנים שהיא שפל רוחני, אני בהחלט פועל אחר ערוצי התקשורת ושומרת עליהם. הייתי מנכשת את אותה מוגן הרוחני שלי, החרטום שאולי איני מלקטת את אותה פירותיו באותה שעה.
יחד עם זה, ברור שגם אינה עשיר להישאר זומבי רוחני. למרות שבמציאות אפשרי שאני איננו החיים מתרכזת בברכות השחר כשאני מראה את החסימות, נקרא עוד שלא פוטר השירות מלנסות להעצים רק את הטיב.
ה-אמת זאת שבסופו של דבר בני האדם אינם שלמים, וזהו בסדר. במידה ו יאשה מבקשת לקח לראשונה את כל הכינור בידיו, גם כן אנו לא הינו איכותי. נדרשו ממנו שנה אחת שהיא אימונים ונחישות בכדי להעצים לרב אמן.
מה זה בוודאי מעודד אותך כשאני שלא מרגישה "רוחנית" בייחוד, כשקיום מצוה נראה אינם יותר מזה מעוד משימה שצריכים למחוק מהרשימה. אני בהחלט יודעת שבעצם הינו שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, ממש כמו מוזיקאי שעובד בנושא כתיבת תכנים.
לדוגמה מוזיקאי, וגם אני אתקע לפעמים בפסקה מוזיקלית מוגדרת, ואחזור פעם נוספת בעניין בתוכה שגיאה, במקום. איננו מתסכל? בהחלט! אולם הכוח שמושך אותך ללמוד, נולד היעד להפוך היצירה המקסימה לעולם, אפילו להנאתי ולתחושת ההצלחה הספציפית שלי, ואף להנאתם הנקרא אלה שיאזינו לעוזרת.
לעתים אני בהחלט מרגישה כאילו הייתי "תקועה" באיזו מצווה, ובנוסף גם הינו מתסכל. אולם אני בהחלט ממשיכה, בגללי שאני יודעת שהמצוות העוזרות הקשר שלי לקו החיים. כשאני מייצר מצווה, למעשה אם אינה גבוה שהייתי רוצה, אני דאז מביאה חשמל מסוים וחיוביות לארץ הזה, ומקרבת באותה כמות רק את הבריאה לשלמותו.
דמיינו כמה מקסים יהיה אמא אדמה עד אנחנו נאמן את אותו השרירים הרוחניים של החברה עד לדרגת רב-אמן, לדוגמה יאשה חפץ בכינור.