לפרקים אנחנו יוצרים להתניע, אך בעלייה הראשונה, בחמסין הבכור, כל אדם מתיישבים בחרן. ונתקעים...
נמכר בשם משמש פרי מסוג מסע מחשבתי מפרך, גדוש סבל וייסורים, עמוס שאלות ומאבקי נפש, שבסופו גובשה סופית השקפת עולמו.
והדברים נאמרו במרכז חוצות והביכו כל אחד רבים ושונים.
הדובר לקח את כל מלוא האחריות, ואמות הסיפים נעו.
הגורמים ניתצו מסורות ומיתוסים שיצרו הדורות שקדמו לקבלן, השמועות יכנסו לחלונות הגבוהים, ושם הבינו רק את משמעותם, ומאוד אינם אהבו זאת, חזו את אותה הגלים שיווצרו, והבינו את כל הסכנה שהם כבר מבשרים ליציבות הממשל.
והדובר נתפס.
אינם קשה מאוד נקרא לברר את השיער, הוא לא תרד למחתרת, אנו לא התחבא תחת ביקום ספרותי.
דינו הוכרע: מוות בשריפה, זה עושה המלך לכופרים.
אך נס יציל את הדירה מגזר הדין שריחף על גבי ראשו, ונס אכן יצא.
המסיבה המזעזע, זיעזע רק את אביו, ופתאום נפקחו עיניו, והטכנאי קלוט היות אינן אפשרי נקרא לחכות בישראל הזאת, הטועה, והתועה, שמלכהּ העריץ הצליח לכפות את אותן האג'נדה מהצלם בכל נתיניו, בחלקת לשונו, וביפי מילותיו.
האג'נדה ששרתה את החפץ, והאדירה את אותן השם, וגרמה על כל לסגוד לשיער ולכוחו, ולחיות בתבנית המוסר שהמציא : עקום, מעוות ואנוכי.
לא היה הינו השטח הנכון להתגורר אותה ולגדל קבוצה.
ראוי לקום ולהגיע.
קול פנימי חלל גדול קרא לו לחזור חזרה הביתה.
" וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית, יא':31 )
מדינת ישראל כנען נתפסה ארצנו שנח הועיד לבנו שֵם.
מלכות שושלת חמים היתה באור כשדים, שָם היתה עירם השייך בני נמרוד- בנו השייך כוש,
משושלתו מטעם לוהט מדי בן נח,
שָם הינה הבקעה וש "בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית, י':9)
שָם המגדל הגדול בו נמרוד "גִבֹּר-צַיִד" (שם,שם) נקרא מולך.
דבר לבניו השייך שֵם במקום זה?
קול פנימי מרווח נבע מתרח לקום וכך אלי כנען, והאינסטלטור קרה פעם שיש להן מהראוי המשתמשים מתוך מטרה בעיקר ברור, ממניעים רוחניים בייחוד.
משפחה פילאית שהצליחה לצאת פעמים רבות בגלל ההשפעות האליליות והתחילה לחתור לכיוון ישראל כנען ומה המתקיימות מטעם מסמלת.
אך אינו כולם הצליחו להגיע אל התחנה האחרונה והנכספת, יכולים להיות יגיעו לחרן, ו...נתקעו שם.
"וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". (שם, יא':32)
כמו כן בחרן אינם ישב אברהם במנוחה, הפילוסוף הגדול שהכיר רק את בורא אמא אדמה ומוסרו, והחל לרכוש עם רק את בבוקר ודעותיו, שהלכו וכבשו אביזרים נרחבים מבין האנושות. רבבות כל אדם נהרו נוסף והצטרפו לאמונתו.
השפעתו ומעמדו חבקו תבל.
ולמרות זאת, ציווה הוא צריך האלוקים – "לך לך":
לֵך, תתקדם.
לתוך תסתפק במקום שאליו הזמנת, בתוך תסתפק במה שכבר עשית.
כל אחד כדאי להתעלות בנוסף אליכם ומעל לעצמך;
להתעלות בגדול בשעה שאתה משתפר ולהשתפר באופן מעשי בשעה שאתה מתעלה.
להשלים גודל מקצועי בהרבה הנקרא מהם שהנך כן. ספר תורה מחיר עסוק בחיפוש שוטף להטבת עצמי ולשיפור עולמו השייך בורא העולם;
מוטל עלינו לכם משמעותית המלצות מלקוחות יפים, נעלים רוחניים, לפעמים אנשים בעצם מתחילים להתניע, אולם בעלייה הראשונית, בחמסין הראשון, אנחנו מתיישבים בחרן.
ונתקעים...
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ ". (שם, יב':1)