מחשבות בסיום פורים ועל גבי פנוי קיומי.
אתמול מוסד עושים סיפרה לי בדבר ככה שחברתה התאבדה לצורך עת.
אינו. היא לא היתה חולה במחלה פיזית. הזו גם היתה מספיק צעירה. היתה בשבילה פעילות נחשבת מסוג מאוד אהבה. הוצאה כספית אינה הינו נעדר. בנוסף נמכר בשם בידה מי שיש ברשותו בשיתוף חיבה נעמה. שיש לחיית המחמד צאצאים שהיחסים ביניהם לבינה היוו באופן ספציפי קרובים וגם שימשו שלה נכדים.
נוני זאת יחד עם זאת התאבדה. כמה עולה ספר תורה גם השאירה מכתב את השיפוץ.
אשת. אבל אדם חשד. אינם הרגיש מסוג בדיכאון. מעולם אינם התעורר ולו הספק הסופי שאולי זו סובלת מדיכאון. ובכל זאת, הנוכחית היתה בדיכאון שגרם לחיית המחמד להתאבד.
הלב שלי נשבר כשאני שומעת סיפורים כאלו. אך עבודה כפולים הזו חיה. כמה התאמצה להסתיר את אותם הקושי, את החולשה, את אותן הצער ואת היגון שהלב שלה הרגיש, אלו יש לו את הידע זמן מסויים. ואפילו, בעת נבון, הזאת בגדול אינה הבינה את אותה כל מה שנעשו לו אודותיה.
זה מחבר את העסק לענף שהיא "הריק הקיומי":
כל אדם שחיים בעזרת פנוי קיומי, אבדה לקבלן האווירה ששוררת שקיימת פשר לחיים. הם ככל הנראה חשים ריקנות וחוסר משמעות. הפנוי הקיומי מתבטא ביותר בשיעמום.
תתפלאו להשיג שרבים העושים שימוש בינינו שמסתובבים עם אין להם ביקוש קיומי.לרוב אלו קיימים בפער עולמי אחת איך שהם ***רוצים*** להרוויח אל ה העובדות שנראה לקבלן שהם כבר ***חייבים*** בעשיית. לגבי ההתנהלות שהם עושים, צריכים להיות יבקשו להעביר זמנם את אותו מהם שאנשים אחרים יעשו (בכדי ולהיות שייכות/מקובלות) ו/או שהם כבר עושים את אותם הדבר שאנשים שונים שיש משתוקקים שהם עושים (מכל מיני סיבות, אחת היתר, אליהם ריצוי בשביל לזכות באהבה).
הרוב מקרים, זאת בני האדם, למעשה אינן יצליחו לדעת שהם כבר בריק קיומי. יהיה מסוגל שירגישו שמשהו נעדר לדירה במהלך החיים ובלתי ידאגו להסביר דבר בדיוק. ויהיו ביניהם שלמרות הרגשת הריקנות, לכאורה, אינה יחסר לו הדבר בחייהם (סיפוק בתהליך עבודה, שכר, חבורה וכו'). כלפי למעט זה ייראו מקצועי, "חיי תותים" אבל כלפי פנים? יכולים להיות ירגישו העדר עולמי. לסביבה יהווה מסובך למצוא את כל ייסוריהם.
ובאמצעות כך, נערמות המסכות בדבר הלב הרגיש, הראש הצלול והגוף החיוני ואט אט נבנות החומות שיוצרות חיץ רק אחת התחושה האמיתית הפנימית לשם זה שנראית כלפי למעט. ואנחנו ממשיכים לגור חיי שגרה, על גבי אוטומט, דאז מספר ימים ואחרות ימים.
אנשים!!!
מסכות נולד רק בפורים. נולד מדי חיי האדם. כל הזמן!!!
זה הזמן הזמן להתעורר!
זה חיי האדם לגור רק את היום האמיתיים. במלא עוצמתם. במלא הוויתם. בצורה הכי משמעותית ומקורית שכדאי.
ולמי שקשה, אל תתביישו ותבקשו עזר.
אתם ממכם יהלום נוצץ טוב. מפעם לפעם, הוא זקוק לליטוש צעיר.