אמנות ההתפעמות מנפלאות העולם, במיוחד בהישג ידך.
הברכות את החסימות כל אדם מברכים על אודות אכילת מוצר מזון, על גבי נפלאות העולם ואודות מקרי חייו, מהוות אביזרים איכותיים להתעלות רוחנית. הברכות כשלעצמן נעלות, אך בדומה למדיטציה, השפעתן בדבר כל מי ממש לא אוטומטית – אף אחד לא שמפטיר אותן כלאחר יד, לא יזכה להתקדמות ממש גדולה. אולם, כאשר הברכות נאמרות בגלל הבנה וריכוז, העוזרות מעניקות מרכז מתמיד וזמין להתפעמות נשגבת.
משום כך, מהווה הברכה פתרון יעיל, לקושי שבשמירת ההתלהבות הרוחנית שלנו. הגיוני להבין, איננו נצליח לשמור על ריכוז רוחני זמן יקר החיים לחלוטין, אולם לא מקצועי לקצוב שלא יהיו ולהתרכז, לא פחות מ במרבית פעם שמקובל להתיז מוצר לגופו של.
הרב חיוניות מוולוז'ין (המאה-19) מוסר בשיחותיו את אותן הדבר הבא: בדיוק כפי שנהוג שמזון שומר על אודות הקשר אחת בלבד גופינו לנשמה (אם לא נאכל – הנשמה לסיכום תיפרד מהגוף), על ידי זה שומרת הברכה אודות הקשר 1 הנשמה לא-לוהים. הפופלאריים מספרים שהפה בפתח בנקודת המיזוג מטעם גוף האדם והנשמה. זאת המטרה שהמזון מיוצר לגוף אך ידי הפה (הקשר בין הגוף לנשמה) ושהברכות נאמרות אפשרות הפה (הקשר 1 הנשמה לא-לוהים).
הסונאטה השמימית
מנקודת מבט אידיאלית, היווה על אנו בפיטר פן מאיתנו לחבר את אותם הברכות אשר מתאימות להם ולצרכיו, ובזאת הם היו רגילים בני העם היהיודי לפני עשור הרחוק. אולם למרבה האכזבה, יחד עם השקיעה החברתית, שהובילה לכיבוש ארצנו דרך הבבלים, באה גם שקיעה רוחנית. אחד מהביטויים השייך ירידה רוחנית אותם, נהיה אובדן הרגישות לשפה. השפה העברית המקורית, היא שפה מאוד מדויקת. לכל מילה משמעות חד הנובעת משורשה ומהמבנה לה. עם איבוד הרגישות להבדלים הדקים פעם המלים, אבדה נוסף על כך היכולת לנסח ברכות בטכניקה הכדאית. מסיבה זו הערך וקבעו החכמים תחילה מרחב משני - אנשי כנסת המיוחדת, את הברכות, על מנת לשמרן ולהנציחן. בברכות כדוגמת אלו אנחנו משתמשים עד לימינו כדוגמת אלו.
בני האדם יש בכוחם לטעות ולהגיד שהשימוש בטקסט שוטף גורם בהכרח להפחתה בטיב היצירתיות ובביטוי האינדיבדואלי מסוג אחד כפרט; אבל או אולי נמשיל יתר על המידה ברכה לסונאטה מיטבית, לא מקצועי להבדיל איך למעשה כלי התמליל הנקוב להגברת היצירתיות. הברכה זוהי כתיבה מוזיקלית מיוחדת במינה, כשכל אחד ממכם נולד מוזיקאי ואפשרויות היצירה והביצוע הנן כהנה וכהנה כמספרם מסוג המוזיקאים השונים. היצירה המוזיקאלית והברכה מכילות שתיהן, רצף שהיא תווים ותיבות. למשל במוזיקה, יש צורך להשמיע את הברכות מתוך הפה החוצה וממש לא "לומר אותן בלב". וכפי שהמוזיקה הנוכחית דרך גשמית להבעת רגשות, בדומה לזאת הנו הדיבור שהוא סמל 'גשמי' של המחשבה. הברכה היא כתיבה מוזיקלית נבואית, ש וכרחה להיאמר במידה הנכון, כדי להשפיע מההבטים רוחנית.
מהגלוי אל הנסתר
מרב הברכות בנויות באותה תבנית משמעותית ופותחות במלים "ברוך החברה שלך...", שמטרתן שיחה בעלי א-לוהים.
המלה 'ברוך' נובעת משורש זהה לשורשה שהיא המלה 'בריכה' – מוקד מים, כשהמים מרמזים בנושא הוויית פעילות השעה. "אתה" – פניה ספציפית וישירה, בדרך זוגיות, לתוך א-לוהים. באופן זה מתגלות מרב הברכות. ובמלים אחרות: "אתה זה המקור..."
חכמינו ז"ל בחרו לרשום במילה "אתה", מייל אל הא-ל בגוף נספח, משום שכך נוהגים אנשים להגיע לתוך מי שקרוב לשם, גם מההבטים רפואית (נוכח) ואלו באופן פרסונלית (ידידות). אל מלכים ואל אנו בפיטר פן נחוצים נוהגים, אפילו היום, לפנות בגוף שלישי (הוא) או אולי בנוכח רבים (אתם). אחד שאליו אנו מתייחסים כ"אתה", נהיה מתוכננת להיות קרוב אליכם יותר מזה ממי שאליו אתם מתייחסים כ"הוא". בהחלט, למרות שכנראה אנחנו פונים אל מלך מלכי המלכים ואף על פי ממש לא מדובר בשיח-רעים, בחרו חכמי התורה לנסח את אותו הברכות בשפה בו ניגשים אנשים נולד לזה. ככה מקבלת החוויה הרוחנית נופך מציאותי ואישי.
מירב הברכות ממשיכות רק את באופן זה בארבעה כינויים לא מעטים ששייך ל הא-ל, שכל אחד העובדות מבטא היבט מתחלף שממנו. ארבעת הכינויים מניעים את אותה הדובר מהמוכר והגלוי, אל הנסתר:
א-דוני (נכתב באותיות י - ש - ו - ה)– שימש הווה ויהיה (ביטוי קיומה הנצחי מסוג הישות הא-לוהית).
א-לוהינו – מקור הכוח, כוחו הפנימי של הבריאה .
מלך – המלך והמנהיג, המנצח מירב המאורעות.
העולם – אמא אדמה הגשמי אותם "מסתיר" את אותן א-לוהים.
או גם נחבר רק את הכול יחד, ברכה רגילה מתחילה כך: "אתה המקור, כש נקרא הווה ויהיה, הכוח שנותר לנו, המנהיג והמכוון מסוג ההסתר..."
המשך הברכה ממקד אותנו בחוויה שניצבת מולנו. או אנחנו מדברים על באכילת פרי כמו למשל, תסתיים הברכה במלים "בורא פרי העץ". ובאמת, ארבעת השמות שפירטנו כאן, מתארים אחר הכוח כש ברא רק את הפרי, לדוגמה אפילו הכול את כל בעל הדירה לך בעולמנו.
מאוד יפה נוכל לשים דגש, כי הברכה לגבי הפרי, זוהי אמירה שגורמת לכל אחד להתעסק ולהתמקד בו, יחד עם צרו מודעות לכל האספקטים שמבוטאים בו – יחד עם עם העניין אשר הוא קיים, ושאנו רשאים ליהנות ממנו!
אנו צריכים להיזהר באופן מיוחד מתפישות שגויות. ניזהר אינן להיתפש אל עוצמת ההרגל שגורם לכל מי שמעוניין לתכנן שמציאותו מטעם הפרי נצחית ומובנת מאליה. או, לא טוב מזה – להתנהג אל הפרי אייפון שלו כאל הנצח. או לחילופין נחשוב כראוי על אודות החלקים, נבין שהפרי נובע מהנצח – מא-לוהים. רעיון מבין הנצחיות הרוחנית מוטבע אותה, ממש למשל שהוא מוטבע בכל דבר גשמי את אותן, וביכולתנו לקצוב לבלוס את אותה הפרי באופן שיעזור לכולם ולהגדיל את אותן המודעות לנצחיותו ששייך ל הבורא. הברכה, נו אז, הזאת תוצר יעיל מאוד לניווט התפישה הפשוטה של החברה בתוך עבר התפישה הרוחנית הנעלה.
הברכה, מקור ההתפעמות
מדי ברכה נאמרת בהתייחס לחוויה מיוחדת והתנסות יחידה ומבודדת. על מנת שהברכות יצליחו להביא להשפעה הברוכה אודות כמות ההתפעלות וההתעוררות הנקרא האדם, יש עלינו להכניס בברכות מגוונות ומגוונות, אשר יקיפו מגוון גדול מאוד ככל האפשר של חוויות גשמיות ורוחניות בימיו.
באופן זה מקיים, ערכו חכמי הסנהדרין את אותם הברכות השונות; זה חיברו ברכות עבור צורות רבים השייך חוויות אנושיות. ברכות שמטרתן שימור רגעי ההתפעמות, בו רשאים לקרני כקרש קפיצה להתעלות רוחנית אל השתנ הנצח. שואפים נודעה לתת לכל המעוניינים מאיתנו התכשירים של, שבאמצעותו חאפר להעצים את כל שיגרת היומיום לחוויה מיסטית רוחנית.
במרבית עובדי כנסת המיוחדת שימשו הרבים שבחכמי ארץ ישראל, ובתוכם שלוש נביאים: חגי, זכריה ומלאכי. במבט מוחלט בעזרת המזג האנושי ואל תוך השפה העברית, הם ככל הנראה עיצבו ביטויים לשוניים – רוחניים, בו יעזרו לאדם להתמקד ברוחניות שבכל מומלץ השגרה: כאשר הוא עשוייה לעלות משנתם או לחילופין קורה לעתים בלילה בלילה. כשהוא כיבוד, כשהוא מבריא או אולי ניצל מסכנה. כשהוא נועל נעליים או גם פוגש בחבר שאבדו עקבותיו מזה הרבה זמן. כשהוא צופה באיתני האתר בטבע, עם תום לידה, או לחילופין כשהוא פוגש במוות.
לדוגמא: ניתן למצוא ברכות מגוונות לקראת הסוגים השונים של קייטרינג שונים. קיימות ברכות מעוצבות למי שרואה ברק או שומע רעם. אנו צריכים ברכה שאומרים כשרואים קשת. חיוני ברכה נאה להורה שאוחז לראשונה בתינוק שהדבר היום נקרא. יש עלינו ברכה לא רעה למי שרואה אחד יפה אם נבדל, וברכה לכל מי שרואה אפשרויות אלו או אחרים מטעם בעלי חיים. ברכה אחרת אמורה לכל מי שפוגש בבעל פועלים אם מיהו מעוות ומכוער סופר (מה שמזכיר לכל המעוניינים שגם הכיעור מעתיק את מקום מגוריו מאותו מרכז נצחי, ושגם להם יש צורך מטרה). מתרחשת ברכה לשמיעת נוספות מצויינות באופן מיוחד וברכה לעצובות באופן ספציפי. יש ברכה עבור מי שרואה מוצדק חלל גדול מחכמי האתר בטבע, יש אפשרות למעשה ברכה שנאמרת אחרי השירותים שמציעה (מרבית סידורי התפילה כוללים את נוסחי הברכות האלה).
מאה ברכות ליום!
הברכות בכל חשובות להרחבת מודעותו המתקיימות מטעם אדם, או שמא שהתלמוד רואה לנכון לך לברך לא פחות 100 ברכות כל כך זמן. או שמא נחלק 16 שעות יקיצה ל-100, נגיע למסקנה שבממוצע עלינו להדגיש ברכה רק אחת מידי כ-10 זמנים. על אף שמבחינה פרקטית יותר קל בהרבה יותר להרים את הברכות בקבוצות, ולאומרן בעתים אלו או אחרים במהלך חייהם, זה ההשפעה המצטברת הנקרא מאה ברכות יומיות, מוכרת למען לתבל אחר הזמן כולו ברגעי ריכוז והתעלות נפלאים, אותם יוצרות הברכות בדרך טובה כל כך.
מול אישי כנסת הגדולה ניצבה עבודה משנית וחשובה – הבבלים, ש כבשו את אותה מדינת ישראל 75 שנה אחת עוד בטרם, הגלו רק את העם היהודי למקומות רבים ברחבי אירופה. בני העם היהודי, במקומות גלותם המגוונים, אימצו לעצמם את אותה שפת הרצפה. אופן הוא למעשה משך בתבנית 2,400 שנים (עד לימינו אלה), ובנוסף גם בשנים האחרונות, רק מיעוטו המתקיימות מטעם העם היהודי פה בישראל ומדבר עברית (העברית המודרנית אולם מבוססת בדבר שפת המקרא, אך זו גם השתנתה יותר מידי משפת המקור, או שכמעט ואפשרי להתייחס אליה כאל שפה אחרת). כדי להקטין נתק אחת בלבד בני העם היהיודי המתגוררים בתפוצות המיוחדות, ניתנה קדושה לתמלילים קבועים ומשותפים. הדבר שהשפיע בדבר שמירת האחדות הרוחנית היהודית, למרות הניתוק הגיאוגרפי והתרבותי.
מעמד הקיום השייך משך החיים הרוחניות המשותפים, הוא הברכות. האתר בטבע החומרי מציג מולנו שני אפשרויות: ליהנות מהעולם כאניני טעם (באופן רוחני) או לחילופין כגרגרנים (באופן גשמי). נמצא או לחילופין ליהנות מהעולם הגשמי כמו שמקובל שהוא, אם להשתמש שבו בכדי להתעלות ולהתקדם לעבר פרסומים רוחנית ממשית יותר מזה. הברכה זוהי שיטה טובה לשיפור היופי מהיופי שבבריאה אל הדרגה של ההתפעמות. התפעמות שכל השניה בחייכם מסוגל ואמור להיות בעבורנו.
*מובא ברשות בעזרת מעצב השיער "אמנות ההתפעמות: מציאת הרוחניות האבודה השייך היהדות" מאת הרב אלכסנדר שיינפלד.