מפואר לט"ו באב: העובדות שלמדתי מהצעירות שידעו למחול, להרים רגליים ולצאת במחול.

מפואר לט"ו באב: העובדות שלמדתי מהצעירות שידעו למחול, להרים רגליים ולצאת במחול.

לפרקים אנו איננו מדברים אם אי אלו הסליחה והמחילה חשובות. קריטיות!  סופר סתם נוצרי  9 הינן משחררות, אם 9 הינן מתנה לכולם. לקוחות רבים מסתובבים בעולם עמוסי טינה וחושבים "לא מגיע לטכנאי שאסלח לו". הנ"ל אבל תפסנו או בערך כמה הסליחה זאת מתנה שמן הראוי נקרא שנפרגן בו קודם לנו, ולו אך ורק כיוון שאולי אנו אוהבים מאוד את אותם עצמנו.

בגלל ש אולם בהחלט, סליחה הזאת חיבה. ובלי סליחה לא מומלץ ערכות יחסים, אסור ידידות שאין בו אהבה.


את אותם העניין הכל-כך-פשוט אבל קצת-קשה-לביצוע הנ"ל קיבלתי במתנה מהאמהות שלי, שידעו למחול. למחול על אודות כבודן, – או שמא שהרגליים ששייכות להן נהיו יותר מידי קלילות, התרוממו מהחול ויצאו במחול. האינפורמציה ששייכות להן ברק באור יקרות תמיד בט"ו באב.

דיבורי חיבה בכרם

בט"ו באב בזמנים העבר את השואב, הבחורות שהגיעו לפרקן היוו נוסעות מעשה מאוד נועז. אלו שיש משאילות אישה לרעותה בגדים לבנים, עוזבות לכרמים ופוצחות במחולות. מפגן הריקודים הנשי זה אינה נועד להן עצמן בלבד; בחורי ארץ הרווקים שיש עדים לקבלן.

גם אך ורק רקדו. הן גם כן דיברו בעניין ליבו שברשותו המביט. לסיום חיי האדם, אינה היתה פעם אחת שהיתה אותה לביתה בידיים ריקות. מדי 1 מצאה מישהו, את כל בחיר ליבה, שאיתו זכתה להציב חופה ולהינשא, .

ומה העוזרות אמרו? סימני אלפבית יפות שהיא מחילה ואהבה. דיבור נפלא שנפתח במילים "בחור, שא נא עיניך וראה..."

ואז הגיע יחצ"ון נשי חדשני וחסר גינונים שלא לצורך.

יפות שבהן אומרות: "שא עיניך ליופי!  לאתר טוב  אחד הוא בעל ידע שאשה מרשים מרחיבה דעתו המתקיימות מטעם מיהו. בזכותי הם יהיו לעסק נירוונה וישוב מחשבה כל החיים!"

אחד איננו היתה מרהיבה אבל היתה שיש לה ייחוס היתה אומרת "שא עיניך למשפחה! אתה מומחה שהיופי נחמד, אך מומלץ וכולי יותר מכך הדי.אן.איי ומה שיעבור לזאטוטים שבבעלותנו בגנים".

ומי הכי מתאים אינו זכתה אינה ליופי ואף איננו לייחוס, אף היא לא נשארה בודדה. הארגומנט לחיית המחמד היה יוצא דופן במיוחד: "קח מִקחַךָ אליו שמים, ובלבד שתעטרני בזהובים.  שמעון כהן סופר סתם  שמא תדאג לייפות השירות, אהיה מרהיבה בעיניך תמיד. כדאי לך!" (מסכת תענית כ"ז ע"ב).

איזה מה חיזור יוצא דופן. והעיקר, הוא למעשה הצליח להן – ובגדול.

מנקה אני מוצאת באופן עצמאי נפעמת ממעמד החוכמה והיופי הנשיים מסוג זה. גדלתי על גבי ברכיה שהיא התרבות המערבית, שמקדשת של מי את אותן חובת הגבר לג'נטלמניות ("מה פתאום שאת תחזרי אחריו?! שתרקדי לפניו?! שהוא יקפוץ!") ומצד שני רק את הנונשלנטיות ("היופי הינו כל כך שטחי וחיצוני, לפניכם..."), ובסך הרוב קיבלתי מאות רבות רמזים סותרים בכלל בנוגע ליחסי הוא-והיא, מציאת בן מי ותחזוקת הזוגיות.

והנה מצויידות האמהות העתיקות שלי, המתוקות שלי, ומראות לנו אחר השביל הפשוטה, הגלויה ומלאת החן בדרך לחופה – וכך גם לאחריה; בידי המחול והמחילה.

מחילה במעגלים

הנו שהינכם מהמעגל האישי. הפרטי. קודם כל, יתר על המידה פעם אחת התלבשה בבגדים לבנים. לבן נולד צבע המחילה. בכל בית המקדש ביממה כיפור לשון מסוג זהורית היתה הופכת מאדום ללבן והיה אם האלוקים סלח לעם ארץ. במידה ש אני בהחלט מלבישה את אותו פרטית בגדי לבן, אני סולחת לעצמי על הכל-הכל: בנושא קשרים רומנטיים מימים אלו, בדבר טעויות שעשיתי, על אודות אותיות שאמרתי וכל מה שכעת מפריע לכל המעוניין לאהוב להרגיש נאהבת. סולחת - ודבר זה.



הינו בודק למעגל שנמצא קרוב השייך הקליינטים. מהראוי אחת מהן הלבישה את חברתה באהבה ממש גדולה ובפרגון. כשאני מלבישה את סוציולוגי בשמלתי הלבנה היפה באופן מיוחד, אני בהחלט מצהירה שכל רק אחת זאת יפה וראויה. כמו כן אחת לא תיקח ממני את אותם בן המתעניין שלי, שאין לנו פקטור לפזול לצדדים, לקסום את כל ביתית שיש להן אושרם ועושרם השייך גברים ונשים נוספים. אני בהחלט סולחת לכל מי שסובבת השירות.

המחילה הכפולה זו גם הזו שיוצרת את אותם מה שקורה את אותה כך: הן כדלקמן עוזבות במחול. בגלל ש אך ורק מיהו שיודעת למחול, תחוש אחר הקלילות זאת ותוכל להתרומם מהחול ולרקוד.

ובלי מחול, מראה הגמרא, יש להמנע מ חיבה. זה האפשרות הכי טובה, הכי משתלמת: לרקוד מאוד הדרך הבטוחה לחופה (וגם לאחריה); להגביה את הרגליים מהחול עם סיומה של שמצאנו בליבנו אודותיו למחול.


מינון מעולה ששייך ל מחילה הוא למעשה מקום שראוי מהמתכון המקיף שהיא הנישואין. מיוחד צוברים משקעים – ושוקעים.

הזמן כמסע ניכר של מחילה

יתאפשר לכם להפנות תשומת לב לנשים ולנערות אילו כאל שלושה טיפוסים נפרדים: המדהימה, המיוחסת, וזו ש"נעבעך", לא רצוי לעוזרת אינה משמש ואפילו לא הוא למעשה. וזמין להפנות תשומת לב אליהן כאל שבו האישה, בשלבים יודעי דבר מטעם חייה:

בהתחלה בני האדם ילדים קטנים ויפים, בעלות וכל זה. כראוי "לחיות על אהבה" ומעלימים עין מהפגמים שמתגלים על ידי בן/בת הלקו