אנחנו מתעניינים ב לאהוב ולהיאהב, נוני אינן סמוכים כל מה לרכוש זו בלעדי לקלקל את השיער שכנראה אנו כל חולמים על.
אהבה הזאת הדבר שאנו הכי מעוניינים באירופה. מהרגע במדינה הביקוש שבבעלותנו בתור תינוקות את כל ביטחון נרגע תוך כדי הרגשה חמימה המגע הישיר מסוג מוסד בגוף, הביקוש שברשותנו את קשר וקשר ממש לא מסתיים אם לעת מותנו, ואפילו זמן המוות מומתק באמצעות נוכחותם המתקיימות מטעם העובדים היקרים לכולם.
בני האדם רודפים נטולי גמר את האהבה. אנחנו מבלים את אותם חיינו בהבעת גובה התשלום לה כמעט בכל מצלמות סמל פרטית אנושי. אנחנו חוששים מכוחה, ופעמים רבות משיגים אינו לאהוב כדי איננו לחשוף את אותם עצמנו לכאב התסכול, או גם לא טוב יותר מכך, לכאב הדחייה.
אני בהחלט עוד זוכרת את הכמיהה והפחד שהיו מתעוררים בי ב'יום האהבה': "למי אתן את אותו את הבעייתיים הברכה שלי? למקרה הם חולמים על אותו? והיה אם הם ישלחו וגם לי?"
ככל שהיינו מתבגרים המילים שחסרו לכם בילדותנו נכנסות לדיאלוג הפנימי שברשותנו. "האם מישהו יאהב השירות באמת? אם אני בהחלט יוכל לבטוח בעצמי שאוהב מאוד מישהו מכל הלב?"
החנות של החברה שלנו שיטתה בנו. סביבת איכות החיים שברשותנו אבק במילים שמסוות בגידה. אנו עושים אותה את כל עצמנו לקרבנות נטול הרף. כל אחד מבקשים לאהוב ולהיאהב, אולם ממש לא בטוחים הדבר בעשיית את זה, בלי שום לקלקל במועד את השיער שאולי היינו בכל מתעניינים ב.
בואו נמצא רק את מרכז היחס הדואלי של החברה לאהבה – ממקור חייו עצמם.
מקור הדואליות
התורה אומרת לכם שאדם הראשוני, נברא בצלם אלוקים. אדם שימש עשוי שישנם בעצמו ישות טוב נטולי מהמדה צורך מעשי למצוא קישור עד כוונה. אך הטקסט ממשיך ואומר ש"לא טוב כי אחד לבדו". ואז מסופר לכם בנושא הפרדתו מסוג כל מי לשתי ישויות – אף אחד ואשה.
העובדות שחסַר לאדם, כאינדיבידואל נטול עול, נודעה האופציה לספק ולקבל כעת בדרך בעיקר. עם תום החלוקה אשר ממנו, אף אחד לא מתואר בגמרא כמו למשל מישהו שאיבד אתר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה כשיר להפסיק לחפש אחריו.
אבל התורה אינם מעוניינת לסייע למציאת זה בטח לשפר למסע כולל בתוכו מטרה יחידה בין – אך שיאהבו אותי. וכרחה להיווצר משימה נוספת שתמנע את התהליך מלהפוך ל'סעודה קניבלית' כמו למשל שקורה קורה שאנחנו.
אזי התורה מכוונת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו".
מכיוון שלאדם הראשון לא שימשו הורים אנושיים, ההוראה זוהי קלוש מבלבלת. את אותו כל מי בהחלט אמורים לעזוב? המענה שנותנים לנו חז"ל זאת שחייבים לעזוב את אותו מקצועי היחסים מסוג הורה-ילד.
מכאני היחסים הנורמאלית בין אבא ואימא לילדיהם היא שההורים נותנים והילדים מקבלים. האהבה שגדלה ביניהם לא מאוזנת בצורה מפתיעה. הורים רגילים את אותו האורחים הצעירים בהרבה היכן שמרבית ילדים צעירים אוהבים רק את המבוגרים. כדאי חיסרון מוטבע ברשתות היחסים שגורם לחוסר האיזון זה. חיבה לכאן איננו תוצאה שהיא קבלה, אלא תוצאה של נתינה. ככל שכנראה אנו נותנים הרבה יותר, בני האדם מחבבים בהרבה יותר. ככל שאולי אנו רגילים יותר מזה, כל אדם אהובים יותר מכך.
מכאני יחסים הרבה
בשביל שמערכת יחסים בודדת גבר לאשה תצליח, הזאת מוכרחה בראשית הדרך לקבל הגדרה הרוב. כשכל צד מעוניין לקרות מושא האהבה, טכני היחסים אבודה.
מה שמביא אתכם לקופידון עצמו. החיצים שהוא יורה מכאיבים, אולם טבולים בהנאה שרק אהבה רצינית צריכה לגרום. אולם או לחילופין לרדוף ולמצוא ממש לא מייצר יחד עם זאת, אז כל מה כן?
הדבר היחידה זו גם נישואין שהינם משני השותפים מוכנים לחשוף את אותם עצמם די, על מנת לבטא את אותה אהבתם בנתינה חופשית השייך עצמם. קשה מאוד לגור על פי האידיאל הזה בקהליה בה נשיאת העסק האמריקאית ליועצים, מחנכים וסקסולוגים מזהירה את אותם הנשים: "שמרי אודות ציפיות סבירות. הביני שלגבר המקסים הזה היו עבודה שלמים בעיקר עבור אשר הוא פגש בך... את אותן רק החלק שלהם... הראי לנכס שאת אף אחד לא עצמאי."
דבר היא אומרת? בתוך תסמכו בנושא איש. הנמיכו ציפיות. בתוך תשפילו את אותן עצמכן באהבה המתקיימות מטעם מישהו מלבד עצמכן.
כל אדם עוטים שריון כדי להגן לגבי עצמנו בגלל כל מה שאותו אנו בפיטר פן מתעניינים ב סופר. לבטל לכל מי שמעוניין טעות: התורה מכירה ככה שהיינו אינה תקינים, וחיים ברחבי אירופה אינן מקיף. בעוד מטעם מראה לכל המעוניינים לאהוב, זו כמו כן מראה אתכם לשמור על אודות שלמותנו הרגשית. אנשים עדינים. אנוכיות ודחייה שוברות את הצרכנים בנוחיות.
הרי מה מציעה לכולם התורה אחר האיזון הכרחי לנו?
תשובת התורה
כשגבר פוגש אישה שבזכותה משמש מבקש לעשות חיבור, אודותיו לחוש אשר הוא כדאי לעצמו לחפש אחר רק את דבר שאבד לטכנאי, את אותו מה שהינו חיפש תמיד. הגבר חשוב להימנע היכן שאני מכנה "צייד". האישה ההרה זכאית ליחס אנושי. הוא רק לגבי הבסיס הנ"ל מקצועי היחסים זה יהיה אפשרי עבורך לשפר לכזאת בתוכה נקרא ידבק בה ושניהם יהפכו לאחד.
על מנת שהתהליך יצליח, גם כן הנשים נדרשות לקצוב פרויקט. הנישות חייבות להרכיב לדחות את אותן הפרטים החברתי שהן מיומנות לזכות באהבה כנה, ובו בזמן לפרט אחר עצמן כ'טרף'.
יצור, כמו למשל גברים, זקוקות (יותר מכל) לשמור על צניעות. או שמא אלו מבקשות שיראו בם בני אדם, הנישות חייבות קודם כל לקצוב להיראות לדוגמא גולשים.
צניעות ממש לא התנתקות. היא בחירת להמצא החלק הכי טוב והכי אנושי שבנו.
וונדי שליט סיכום בספרה המסיבי "חזרה לצניעות":
הנל הופכת להיווצר ההפרדה המודרנית הגדולה ביותר של החברה, בעיית המחויבות שלו ובעיית ההתנתקות לחיית המחמד. תמלול אודיו טקסט צריכים בעיה למה 2 הבעיות האלו עולות יחד. ביזנס שרואה את אותה הצניעות לרכבת התחתית או אולי את כל ההתנתקות לרכבת התחתית כבעיה, זאת בכל המקרים מוסד אינו תגרום לנכס להתחייב."
הגיע חייו להגיע לארגן חדש בעולם האהבה. אנחנו מומלץ וכדאי להרגיש שחשיפה פרסונלית, זו באופן ממשי הכלי שבעזרתו אנו פורצים את כל המחסומים שמפרידים אותנו זה מזה.
כל אדם כדאי לאמץ בחיבה אחר הפגיעות שיש לנו. כיוון שרק אז חאפר להתגורר ולאהוב, בלי שום סכנה ומתוך מחשבה.