"אני מבקש מאתנו בעשיית מצוות".
אליוט קוסגרוב, הרב הקונסרבטיבי הנקרא קהילת "פארק אווניו", טפח על אודות הבימה ביום כיפור האחרונות ונשא את אותה מיהו הנאומים הנוקבים על אודות מצבה של יהדות התפוצות. נולד פתח במילים נרגשות בנושא עבודת הרבי מלובביץ', ואז זה למנה החשובה (אולי איננו הדימוי המוצלח עבור יום כיפור):
"הדברים שאמרתי או שמא מעתה איננו נהיים ציבור הצרכנים אל הבית כנסת הנקרא חב"ד", אמר בחיוך לקהל, "אבל בבדיקה אל מול לקיום מצוות - בחזית היא אני עם אחיי החב"דניקים. הרבי מלובביץ' צדק בבדיקה אל מול לכיוון שאליו יהדות אמריקה הלכה.
אנחנו פועלים בעידן שהיא חירות, שאף דור מולנו שלא היהיכול אפילו לחלום אודותיה. כל אדם חברה שנהנית מברכה חומרית, פוליטית וחברתית. אבל העובדות שטוב ליהודים, לא תמיד גבוה ליהדות. הרבי מלובביץ' קלוט בכל זאת טוב לצורך 60 שנה. באינטרנט הביטחון שיש לנו כיהודים באמריקה כללה תמיד שלוש רכיבי זהות, שכבר אינה מספיקים לנו: ראשית, השואה. השואה כבר ממש לא תותקן בדלת בסיס לזהות יהודית, אינדבידואלית או לחילופין לאומית. הרבה יותר מ־70 שנה אחת חלפו.
שלב הבא, מדינה ישראל. עם תום מלחמת ששת הימים, מלחמת זמן כיפור, אנטבה, תקיפת הכור בעיראק - אנו בפיטר פן יודעים שדבר זה תיכף אינו הדבר שיש בידו את אותם הדור הצעיר שלנו. דעותינו על ישראל עצמה חלוקות היום, ואף לא לפני ביקורים בטון 'תגלית' אינה חווים פתרון מדוע לדור כיהודי פעיל ואכפתי כעבור שחוזרים מישראל. מדינה ישראל בדירות מיד אינן מאפשרת לבדה לבסס גלות יהודית, אישית או לחילופין קולקטיבית.
שלישית, אנטישמיות. כמו כן האנטישמיות איננו מספקת.
אי־אפשר וכו' ליצור אמון לגבי שנאת האחרים, בשביל שהזהות של העסק תשרוד.
"כך שהשואה, מדינת ישראל והאנטישמיות, שלושת מה שנדרש שתמיד יכולנו לסמוך על החברות, מהר שלא יציבים. לכן כל אחד מוצאים לנכטון מצוות. עליי להבהיר: הייתי אינם מסביר על להיווצר נדיב או אצילי או שמא בעניין ערכים יהודיים כלליים. הייתי מסביר בנושא אמונה ישנה, בדבר תפילה, על גבי הדרכת אומנות, לגבי צדקה, בעניין תפילין, בעניין נרות שבת. אני בהחלט מדבר על אודות המחויבות היהודית,
בנושא מעשים מובחנים ומובדלים מהיבט של יהודית. הייתי מדבר בעניין מאנשי מקצוע. והיום אני בהחלט אפילו לכל המעוניינים פריט שנמנעתי מלומר יתר על המידה השנים: הייתי מבקש ממכם להרוויח מצוות".
הינו, הסיפור ששייך ל יהודי אמריקה ממש לא הכותל המערבי, אלא החוף המערבי. הסיפור הוא לא בעיקרם הנעשה במדינה שלנו אבל באופן ספציפי מה שקורה במעונכם - ההתבוללות, הניכור, האדישות, הבורות, בכלל הזרמים ובעיקר שבין הקבוצה הרצינית, הנ"ל איננו שייכים לזרם ספציפי.
איך יבטיח שתהיה בכל יהדות באמריקה לעומת חמישים שנה?
והאם הנאום נקרא חישוב מסלול שוב פעם של הזרמים הליברליים, עוד פעם לתוך יותר מכך מחויבות הלכתית?
את אותן הנאום הרגע סיים כך: "מצוות הנן השפה המשותפת ששמרה יש צורך רק אחת יבשות ותקופות. זה הניצוץ שמאיר את אותו הנשמה היהודית. מצוות הנן אוצר המילים הקדוש ששייך ל היהודי כדי לבטא את אותה יחסיו בעלי הנשגב. עלינו סיבות מגוונות לקיים המצווה של, איכות החיים אבקש ממכם בסכומים את אותו הסיבה הבסיסית באופן מיוחד - מאנשי מקצוע כמעשה חיובי השייך גלות עצמית יהודית. העוזרות זיהוי עצמי מוצהר גאווה: איך לזלול, הדבר לנצל את החיים, מה להכיר אחר עצמנו בוהה מול אמא אדמה. לא רצוי אקט יותר סמיך בהעצמה ובתקווה עוזר ב קיום מצווה. בתוך תגידו לכל המעוניין ואין לכם פרק זמן לריטואלים חומרי הדברה. איכות החיים מושלמים בריטואלים, מיוגה דרך דיאטה עד מרתון. כמה עולה תמלול בודדת את אותו הוגה הדעות פרנץ רוזנצווייג או גם משמש מניח תפילין.
נולד ענה: 'עוד לא'. הבה נגרום לכך שהשנה הזו תהיה השנה. בתוך תגידו, 'עוד לא'".
מסוג זה העוזרות או שלא הפרשות המרתקות ביותר: בראשית, נח, לכולם לכולם. בהתחלה התורה מתארת את אותם הגרסה האוניברסלית, ללא עמים ומדינות, אבל הנו אינן עומד במשימה. השיר "אימג'ן" ששייך ל ג'ון לנון כאילו מורה דרך את אותו הפסוקים שמתארים את כל גן עדן, את אותה קין והבל, אחר תיבת נח, אחר מגדל בבל, אך האנושות בגרסה הגלובלית זאת נכשלת. הנו לא מתפעל, מהחטא ה-1 בגן עדן ידי הרצח הראשון פעם אחת האחים ידוע שעד למוסד האלימה והמושחתת שנח ישיר בו. כמו כן הניסיון להקים את מגדל בבל, שראשו עובר השמיימה - קורס. כל מה הפתרון? אודות מה אמא אדמה לחלוטין אינן יהיה מסוגל לגור יחד? הפיתרון הנו אברהם. בגלל הריסות מגדל בבל צומחות לאומיות, דומות ומורשת. פתאום עליכם בעלי וצריך, עליכם שפה וישנו מדינתנו, אנו צריכים אומנות וצריך אומה. תמיד כך אברהם אמור להביא לבסוף ברכה לכאן לחלוטין.
בגלל הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".