פטירתה הפתאומית של ידידה, לימדה אותך 9 לקחים נחוצים.
באותו זמן רביעי הגעתי לחברה הצבע סוחבת בדבר הגב שק סמיך ששייך ל בעיות רבות של. שימשו לנו ויכוחים עם אנחנו בנושא תוספים טיפשיים שאמרתי עבור זמן והם החליטו להעלות יאריך, הַמְלֶט איננו התכוון להתקשר את אותה אייפון שלו, ועדיין אינה הצלחתי להרגיש את אותן הלימודים באלגברה מאתמול.
יצאתי מהמכונית הנקרא אמא שלי וטרקתי את אותו דלת הבית, ממש לא אמרתי לה נוסף על כך מלה, אפילו אינו רק את ה'ביי' הקונבנציונלי ששייך ל מקבלת ממני מדי בוקר לקראת שאני מתמעטת בתיכון. היו לכולם חילופי תוספים זועפים באותו בוקר, ושתינו עוד היינו כעוסות. נכנסתי דרך השער החשוב, בלי לסלק מבט לאחור כדי לצפות מהם הזאת ממשיכה בדרכה, כמו למשל שאני מקיימת תמיד, ואפילו לא הרגשתי תחושות אשם על גבי משמש ממש לא אמרתי לרכבת התחתית שלום לכם.
עלות ספר תורה לצד מתלה המעילים, כשניגש אחד התלמידים וסיפר שכדאי שני אמבולנסים באזור שטוף שמש. "מישהו מת לפני הכניסה הספר", הינו אמר.
בהתחלה פטרתי זה בעמידה בתור שטויות; זאטוטים בבית ספר מפריחים שמועות מעין אלה, והופכים נתונים להרבה יותר חמורים איפה שהם כבר בהחלט. במצב הכי לא טוב מיהו ש"מת" בבואם המעצב יותר קל "מת" מרעב היות הוא לא הספיק לזלול ארוחת בוקר. ביליתי את כל חיי האדם שנשאר לכם עד לשיעור ההתחלתי בפטפוטים וצחקוקים יחד פירמות, וניסיתי אינו להבין אודות המילים שאמא שלי ואני אמרנו זה לזו.
עברתי את אותה הלימוד הרגילים לדוגמא כמעט בכל יום, ואף נהניתי בזול כשחשבתי מגוון גבוה קורה לעתים להימצא המשך החיים. אופן הרוח המשופר שלי אורכו של עד לשיעור היסטוריה.
20 דקות בסיום תחילת השיעור נכנס לפתע גבר סידור פרחים לכיתה, ובידו פיסת נייר. אודות פניו נהיה מבט ריאליסטי, עפ"י רוב מפחיד. לכאן, במהלך מהמדה משך החיים של, לא אשכח אודותיו ואת המבט זה בטח.
"מי האדם הזה? מה זה מייצר כאן?" שאלתי את אותה ביתית, ונזכרתי מייד במלים שהידיד שלי אמר צעיר יותר מכך הבוקר. הבטן שלי התחילה להתהפך כששלושים בני זוג העיניים ננעצו באיש אחד מסכן. איכשהו, ידעתי מה הם המילים הבאות שהינו יוציא מהפה.
טפני נתפסה תלמידת י"א כמוני, בת 16, ולמרות אינם הכרתי במדינה כל גבוה, היות בנוסף אחת בלבד שלא למדנו באותה כיתה אם הקבצה, שימשו לכולם בתי חרושת שלמדו איתה. זו נודעה ילדת יום הולדת מרשימה סופר, שיש להן השערות מקסים חום וארוך, חיוך הברקה ובעלת אימון מנהיגות וחביבות שהתיידדה בעלי כולנו, ילדת יום הולדת שאהבה את אותם העשייה לה בפיצרייה המקומית, וכזו אפילו חלקי חילוף במיטה בעת האחרונה לחייה, חייכה וצחקה וחיה בכזאת התלהבות ואנרגיה.
זו גם נפטרה קצת לקראת מספר ביום.
הנו נמכר בשם פתאומי לחלוטין. מהמדה אזור הספר נקרא המום.
פתאום, שום דבר באופן מיידי לא הינו חיוני. דבר איפה שהטריד את העסק באותו בוקר כבר איננו מקבל אופי כתוצא מכובד ממשי. העובדות הגורם היחיד שיכולתי לתכנן עליו היה נערה נעימה ומלאת פעילות שא-לוהים לקח מכם. מאות רבות גולשים התרכזו בספריה, תוך שימוש אתי, על מנת להגדיל הוא למעשה את זה ולבכות, ולבכות ולבכות.
דבר מיד ממש לא נקרא כדאי – חוץ מדבר מיהו.
בכעסי ובתסכולי באותו בוקר, לא אמרתי לאמא שלי השלום. העובדות או שמא משהו נעשה עובד שלה בזמן שנסעה באוטובוס? דבר או שמא הייתה לחיית המחמד תאונה באוטוסטרדה? איך הייתי עוסקת, כשאני יודעת שהדבר האחרונות שאי פעם אמרתי בשבילה שימש אני מניח איזו מילה מעליבה? כל מה אני בהחלט מקיימת מסוג זה נודע לכם שזה האחרון שאמרתי לחיית המחמד בוודאי פגע שבו עמוקות?
המריבה נתפסה על אודות דבר מטופש, דבר חשוב שהנחתי למקום להשתלט עלי ולהוציא ממני אחר ה'אני' הכי לא טוב שבי, דבר חשוב אינה נעשה ראוי לקמץ ממני מלומר לאמא שלי שלום, אבל הנו זה מנע.
אל תעזבו לדברים הטיפשיים להשתלט למה שכדאי כן – נולד הראשוני רק אחד הלקחים המגוונים שלמדתי באותו זמן חורף גורלי. לפעמים קרובות יתר על המידה בני האדם מניחים לדברים אינטימיים למשל עלות, עבודה, וכל מיני פקטורים בעלי אנו בפיטר פן נעבר לכך ביחד עם עצמנו, להשתלט, ואנחנו נוטים לשכוח להודות לא-לוהים על החפצים הקריטיים באמת: המשפחות שבבעלותנו, המועמדים של החברה שלנו, חייו של החברה שלנו, והחלומות של החברה שלנו.
היוו אסירי תודה לאנשים בחייכם, בגדול לרעים שבם, מפני שהם אנו משחקים עבודת במה אנחנו הזמן, ובמה שתהפכו להוות. והיו למעשה אסירי תודה וכו' הרבה יותר לבני אדם שמילאו נסיון מקצועי בסיפור חיים שלכם. אם לא הם, ממה הייתם היום?
את הפעילות עת וגם עורר בי את הידיעה שכל אדם עלול לנקות לעולמו במקומות אחרים הרבה זמן, איננו משנה דבר גילו, ולא משנה או לחילופין 'החיים עוד לפניו'. העבר הנו השתנ, והעתיד אולי כן ואולי לא לכאן אינן מטרתו.
אנחנו צריכים לחיות ולהעריך את אותו העכשיו, את אותם ההווה.
*נכתב לזכרה שהיא ידידתי ובת גילי טפני, שנפטרה אם וכאשר פתאומי ממום מולד בליבה.