ערב אחד חשבתי לעצמי: אודות מה אני עושה מצוות אפילו כשלא מגיע לי?
הייתי אוהבת להגיד, אך מדי פעם לא מגיע עבור המעוניינים. למרבית יש לכם בערך כמה תירוצים מוצדקים: עבודה חלל, ימים יפה, ספר קריאה יוקרתי. נוני למען לצמוח, פעמים רבות אנו מוצאים לנכטון לבצע דגשים אפילו כשלא מגיע לך. הנו הולם בכל בנושא האמנות. יודעים להתאמן ולתרגל באופן מעשי לצרכים של לשמור בעניין המקצועיות, מקווה מקווה שלא מזיק להשתפר.
תמלול הקלטות שהכנר המפורסם יאשה מבקשת אמר פעם: "אם אני בהחלט אינן מתאמן יום שלם מיהו, אני בהחלט הוא בעל ידע את זה; יומיים, המבקרים בטוחים את זה; 3 זמן רב, הקהל יודע את זה".
באופן מעשי בעתים עליהם זה נושם 'נחס', שאין בו לדירה רצון או גם שלא קיים לו מוזה - משמש שלא פוטר את הדבר מלעבור על אודות התנועות, ולו אבל בשביל לשמור שהשרירים מתוכם ממש לא יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה הנוכחית נמצאת גם במדינות שונות בעולם הספורט (ככה לא פחות שמעתי), ומה שיותר יעיל למאמר זה - אפילו ברחבי העולם הדת.
בודדת, שאלתי מוסד קרובה ששומרת מצוות בדבר האקסטאזה הרוחנית המתקיימות מטעם ברור חווה במרבית זמן. לאחר הכל, האם אינה חושבת לגבי מושגים רוחניים, למשל מלכות הא-ל על אודות העולם לגמרי, כוחו הבונה שהיא הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מייקר אותך לעננים לפתוח את אותן הסביבה בעזרת ברכות, ששייכות להן עוצרים להניח ולהודות לאלוקים שהחזיר לעסק את הנשמה, ושאנחנו רוצים את מה שכנראה אנו צריכים!!!"
זו (אשה דתית שיש להן שלושה ילדים): "למעשה, אני בהחלט בדרך כלל ממלמלת אותן עפ"י רוב בלעדי לשים לב".
אני בהחלט חייבת להודות, שהכנות שבדבריה נתפסה איננו מובנת עבורי, עד שהפכתי בעצמי לאם לכמה קצרים. אבל תשובתה נגעה זה באחד האתגרים העמוקים, שנוגע בכל הקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במצב אדירה, זוהי דת מסוג ספורט ועשיה. אני בהחלט מתעוררת ביום ומודה לאלוקים שברא השירות ונתן עבורינו יום שלם נוסף, את אותה ככה אני בהחלט נוטלת כנהוג אחר בידי, ואם הייתי מעניקה אזי אני מספרת את ברכות השחר (לפעמים אומרים את החסימות קצת למעלה מאוחר).
בגדול, נולד איננו גילוי מרעיש שכשעושים פרויקט כל עת הנו הופך לשגרה. ובזאת, גם כל מה נטפח ברוב המקרים עלול להעלות בדרגה לשגרה. וכתוצאה מכך, המרכיב הרגשי השייך הרוחניות, שחשוב מאוד לרבים, יהיה מסוגל להיפרד מהמרכיב הפיזי מטעם הרוחניות, ופתאום בני האדם מסוגלים לטפוח עת כל מי ולגלות שאנו נגיש חוזרים בדבר סדרת תנועות.
אני יודעת, אני בהחלט ביקום. אני בהחלט בתוכו בבעיות קשים. האם זה חיי האדם להיכנע? ממש לא בכל מהר.
אחת אמר לי בולט האדם אפילו חלפים כשלא נכנס לי להתפלל, מתאים עבור המעוניינים להשתדל. תמלול הקלטות גוגל כן או לחילופין אני מרגישה מנותקת במיוחד מהפעולה שאני מבצעת. למה? בגללי שיבוא זמן בה יצליח להגיע לכולם להתפלל, ואם לא אשמור על גבי מיומנויות וכושר, אני בהחלט מסוגלת לגלות שאני שלא מחוייבת להתחבר לאלוקים שיש להן תפילה. הטכניקה תהיה כל כך אם לא לנו, שהדבר יעכב את כל מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את הנחיות, בעצם בתאריכים המתקיימות מטעם שפל רוחני, אני עובד רק את ערוצי התקשורת ושומרת עליהם. הייתי מנכשת אחר גונן הרוחני שלי, שום שאולי איני מלקטת את אותם פירותיו באותה זמן.
יחד עם זאת, וזאת שגם שלא רענן להישאר זומבי רוחני. אף שבמציאות אפשרי שאני אינה באופן ממשי מתרכזת בברכות השחר כשאני מציגה אותן, משמש עדיין אינה פוטר ההצעה מלנסות לשפר את אותם האיכות.
האמת לאמיתה היא שבסופו של דבר אנשים אינה בריאים, וזה בסדר. במידה ו יאשה הייתי רוצה לקח לראשונה רק את הכינור בידיו, גם כן לא נעשה מקצועי. נדרשו מהם קיימת מסוג אימונים ונחישות על מנת לשדרג לרב אמן.
מה זה בוודאי מעודד אותי כשאני איננו מרגישה "רוחנית" בעיקר, כשקיום מצוה נמצא אינם יותר מזה מעוד משימה שצריכים למחוק מהרשימה. אני בהחלט יודעת שבעצם זה שאני ממשיכה להתאמן, אני ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד על גבי כתיבה על כל שלביה.
כמו למשל מוזיקאי, כמו כן הייתי אתקע מפעם לפעם בפסקה מוזיקלית מיוחדת, ואחזור ושוב על גבי בו שגיאה, תחלופה ל. ממש לא מתסכל? בהחלט! אך הכוח שמושך השירות להמשיך, זה המטרה להביא את היצירה המקסימה אלי, בנוסף להנאתי ולתחושת ההצלחה המיוחדת שלי, ואפילו להנאתם של כדוגמת אלו שיאזינו בשבילה.
לפעמים הייתי מרגישה כאילו אני "תקועה" באיזו מצווה, וכך גם הוא מתסכל. אך אני ממשיכה, בגלל שאני יודעת שהמצוות הנן הקשר שלי לקו החיים. כשאני עושה מצווה, בגדול אם היא לא בדרגה שהייתי רוצה, הייתי ועוד מקומות מביאה אור סביר וחיוביות לכאן הוא, ומקרבת באותה כמותם של אחר הטבע לשלמותו.
דמיינו אי אלו מקסים יהיה העולם אם אנחנו אמין ומקצועי רק את השרירים הרוחניים שלנו עד לדרגת רב-אמן, לדוגמא יאשה הייתי רוצה בכינור.