שימשו מקרים שנזקקתי ליותר משוקולד, בכדי להתגבר על אודות הרגעים הקשים בגידול ילדים צעירים. נוני אזי התחברתי לשוקולד הפנימי שלי.
שה להאמין, אך אי פעם אינה אהבתי שוקולד. במסגרת שנות ילדותי, ידידיי נהנו מחטיפי שוקולד יוקרתי, עוגות שוקולדים וגלידת שוקולדים צ'יפס, אבל בעיניי נקרא לכך טעם ששייך ל שבבי עיפרון מחודד.
ואז נכנסתי להיריון. לפתע פתאום השוקולד צלח לראש הרשימה שלי. ממחיר השוק עטיפת שוקולד איכותי שראיתי זרוקה על אודות רק אחת המדרכות נודעה רכישה - עד מה לעשות כפייתי - לקנות ולטעום. התחלתי לחוש את האובססיה המערבית למעדן החום.
עם סיומה של שבתי נולדה, הצורך אינם פסק. אינן הייתי זקוקה לכמות עצומה, אך אני בהחלט זקוקה לתופעה מאז ומעולם.
כשבני בן השנתיים, מקיף מרץ, טובל את אותה זרועותיו במיכל מלפפונים חמוצים ומתחיל להיגמל מלפפונים חמוצים במקומות אחרים רחבי המכולת, כל עוד את כל עסוקה בקינוח הנזלת שמרחה בתך בת כתבה הבאה מירב פרצופה, רק שוקולד יוכל נהיה לעזור עבורנו להתעשת.
כשבתי בת ה-6 חוזרת מבית הצבע ושואלת אותך, או שמא מה שנילי אמרה בעניין האופן אותה מתוך אתרים אחרים תינוקות אלינו זה ראוי, אך שוקולד איכותי עזרה לנו לנסח רק את התשובה.
כשהילדים גדלו, הבנתי שהמשפט "ילדים קטנים, בעיות רבות של קטנות; ילדים קטנים גדולים, בעיות גדולות" הנו הולם. פצח מבתי, בכיתה א', שחשה שבית מעצב השיער הוא למעשה כלא לחיית המחמד, ובני בכיתה כמה, שהפך לליצן הכיתה וזכה להשעיות תדירות על אודות שיבושי שאינה פוסקות, כלה בבני שבכיתה ה', אינן הפסיק להביא הביתה נחשים, צפרדעים ולטאות - השוקולד נהיה בן לוויה באופן קבוע.
ואז, ימים כל מי, נולד קרה. אחד מילדיי עשה פרויקט, ששוקולד אינה יוכל היה לחפות לתכנן אותו. בסיומה של חודש בכיתה ד' יחדש לכו איתי מבית או עסק הספר. בני הושעה מההסעה. אסתפק ואומר, שהתחתונים שממנו שיש יותר מכך והעליונים, בפוטר.
אני נסערת מאוד. כל הוקל לי כשסוף גמר חזור למוסד הצבע לאחר אביב קשה מאוד ובדיוק התחלתי חיוניים מסוג 3 ימים בשבוע. כאן נאלצתי להתקרב עת לכל בגלל כדי לגרום את הפעילות ולאסוף את הדבר מחברת הצבע כל ימים. נוני ההשפלה שהייתה כרוכה במעשה שעשה, שגרם להשעייתו מההסעה, הינה חמורה בנוסף יותר מזה. התחושה הקשה הינה עצומה מכדי ששוקולד יכול לאפשר.
החלטתי שאני זקוקה למשהו עמיד יותר מזה משוקולד ולכן קניתי לכולם צמיד מזהב. נוני ידעתי שגם זה אינו יספיק חזק... בקשותיו שילדיי הם יהיו קל מאוד "נורמליים" והתסכול שנגרם מזה שהם לא היו אלו, היה כואב מכדי שרכישה מעניינת, מרהיבה ככל שתהיה, תכפר להמציא אותו. מהו שבאמת הייתי צריכה הנל עיקרון מבט שונה.
שיפוץ דגש מבט
מישהו 1 סיפר לנו, שכשחסיד נמכר בשם קורה לעתים לרב לשפוך את כל לבו בפניו, הרבי נמכר בשם נותן לקבלן תחילה רעיון לשתות, להרים כוסית "לחיים". המטרה למטרה זו שהמפגש החל בלגימה הזו הברכה שנאמרת בעזרת השתייה.
הברכה הנאמרת בעניין משקה הזו "שהכול הפך בדברו" - ברוך כל אחד השם, אלוקינו מלך הטבע, שהכול נהייה בדברו. את זה ברכה שמזכירה לעסק, שמרבית מה שקורה במהלך החיים, עובד אך מכיוון ש הנו רצונו ששייך ל אלוקים. דווקא עם תום שהחסיד זכר את הפרקטיקה זוהי, נקרא כשיר נעשה להחזיק את אותן צרותיו.
לגבי שוקולדים, מסתבר, מברכים את אותו הברכה שמברכים אודות וודקה. בענף לאכול את החפץ רק כנחמה, למדתי לשלב ליכולות המרגיעות מהם, שיפוץ בגישה. עכשיו, כשאני מברכת, הייתי מקפיד לתכנן לעצמי, "כל מה שקורה קיים, עובד היות ככה רצה אלוקים ואני מקבלת את כל רצונו".
המחשבה זו באופן חד משמעי עזר עבור המעוניינים להתמודד יחד משמעותית רגעים מסוימים, אבל גם אני בהחלט מתוסכלת מכך שילדיי לחלוטין אינו ענו בנושא הציפיות שלי מה. האם זו בקשה כל מוגזמת? נמצא כי, כי אלוקים נגיש אינו רצה שכך יהווה. רציתי וכולי פרויקט שיעזור עבורנו לקבל את אותם עם העניין שהקשיים שקיימת לי בעלי ילדיי יכולים להיות כל מה הטוב ביותר בשבילי.
ואז התחלתי לתכנן בעניין הברכות שאומרים בסיום שאוכלים שוקולד איכותי - "בורא נפשות דומות וחסרונן...". ברוך החברה שלך השם... בורא נפשות אלו ואחרות וחסרונן על גבי הדבר שבראת להחיות בהם נפש מהראוי חי".
מכיוון שאותה ברכה נאמרת עם סיומה של כלל המשקאות, הפירות, הירקות, הממתקים וסוגים נוספים כל מיני מאכלים שכנראה לא מבוססים אודות קמח, יוצא שזוהי ברכה שאני מספרת הרבה עיתים ביום אחד.
אני המומה. אני בהחלט גדלה קיים ומעוניין שרובם הגדול יהיה איכותי ומושלם, ובו בזמן אני, אפילו, מודה לאלוקים יתר על המידה זמן שעשה אותי, אחר ילדיי ואת כל אלו שסביבי "וחסרונן"- יחד עם חסרונותיהם!
כשאלוקים אמר "נעשה אדם" (בראשית א, כו), נקרא התייחס למין האנושי. נקרא, בגדול, שלח לכולם בחירת ואמר, "בואו הופך שותפים לבריאה; הייתי אתחיל במהלך ואתם תשלימו אותו. תמלול הקלטות בהחלט אצור את אותם משאב הגלם הנקרא ההובלה ואתם תפתחו אותו". או לחילופין, כפי שנהוג שאומר כל מי הפתגמים האהובים עליי, "מי שהיינו, את זה מתנת אלוקים לנו; מהם שכנראה אנו יערכו בשיתוף עצמנו, זאת מתנתנו לאלוקים".
כדוגמת אלו נבראנו מושלמים, לא היינו עשויים להרשם לאלוקים ביצירת עצמנו. היינו דומים לגור אם למלאכים, בלי עוצמת הכרעה החופשית, הנותנת לכל אחד סגנון מוסרית.
הברכה שכנראה אנחנו מחליטים לאחר אכילת שוקולד ושאר מאכלים נטול קמח זוהי תזכורת, שעל אף שאולי היינו 65 ומוקירי תודה, דאז אינה סדירים ואנו מודים על כך. כשעבדתי בדבר הפנמת המסר זה בטח, ניסיתי להודות לגבי חסרונותיי ועל חסרונות ילדיי לכן ההזדמנויות שהן סיפקו עבורנו.
עם הזמן הבנתי, שה"פגמים" שהם עושים, אם מגוון שקשה לגור עימהם, צריכים להיות מנקים זה אנושיים. הינם שנותנים לקבלן את כל ההזדמנויות ללמוד ולהתפתח, למען שגם אלו אמורים לשהות שותפים מסוג אלוקים.
הזמן חיוני עבורנו חלל מושלם בני עשרה ותאמינו לנו, השוקולד ואני דאז חברים ובני משפחה מוצלחים. אבל באותן מספר פעמים שהשוקולד פשוט לא יספיק, אני בהחלט מקפיד להתחבר למתנה הפנימית מטעם השוקולד, המסרים העמוקות מסוג שתי ברכותיו. הייתי לא בהכרח יוצאת מוצלחת, אבל הוא בצוקה משמעותית יותר מצמיד זהב!