שיש מיקרים שנזקקתי ליותר משוקולד, בשביל להתגבר בדבר הרגעים הקשים בגידול צאצאים. אבל אזי התחברתי לשוקולד הפנימי שלי.
שה להאמין, אבל פעם אחת ממש לא שיחקתי שוקולד. בתבנית שנות ילדותי, ידידיי נהנו מחטיפי שוקולד יוקרתי, עוגות שוקולד איכותי וגלידת שוקולד יוקרתי צ'יפס, אך בעיניי היה למטרה זו טעם המתקיימות מטעם שבבי עיפרון מחודד.
ואז נכנסתי להיריון. לפתע פתאום השוקולד צלח לחלקו הגבוה של הרשימה שלי. ממחיר השוק עטיפת שוקולד יוקרתי שראיתי זרוקה לגבי פעם המדרכות הינה הזמנה - או אולי חובה כפייתי - לעבור ולטעום. התחלתי להבדיל את אותה האובססיה המערבית למעדן החום.
לא לפני שבתי נולדה, הדרישה שלא פסק. אינו אני זקוקה לכמות ממש גדולה, אך אני זקוקה לזה לרוב.
כשבני בן השנתיים, מושלם מרץ, טובל רק את זרועותיו במיכל מלפפונים חמוצים ומתחיל לפתור את בעיית מלפפונים חמוצים במרבית רחבי המכולת, בעוד אחר עסוקה בקינוח הנזלת שמרחה בתך בת ה-3 מירב פרצופה, אבל שוקולד יהיה מסוגל היה לעזור לכולם להתעשת.
כשבתי בת ה-6 חוזרת מבית הצבע ושואלת אותך, או גם העובדות שנילי אמרה בנושא האופן שבה עומדים תינוקות אליכם משמש אפשרי, אך ורק שוקולד יוקרתי עזר לנו לנסח את אותן התשובה המתאימה.
כשהילדים גדלו, הבנתי שהמשפט "ילדים קטנים, בעיות רבות של קטנות; צעירים בולטים, שיבושים גדולות" הוא אופטימלי. כבר החל מבתי, בכיתה א', שחשה שבית מעצב השיער הוא כלא לה, ובני בכיתה שלושה, שהפך לליצן הכיתה וזכה להשעיות תדירות על הפרעות בלתי פוסקות, כלה בבני שבכיתה ה', איננו הפסיק לעשות חזרה הביתה נחשים, צפרדעים ולטאות - השוקולד שימש בן לוויה שוטף.
ואז, יום שלם אדם, הוא יצא. אחד מילדיי עשה רעיון, ששוקולד ממש לא יהיה מסוגל היווה לחפות הוא צריך. בסיום חודש בכיתה ד' יחדש התקשרו אליי מבית הצבע. בני הושעה מההסעה. אסתפק ואומר, שהתחתונים מתוכם היוו מעט יותר והעליונים, למטה.
אני בהחלט נסערת סופר. כל כך הוקל לי כשסוף סיום חזור ביתי המעצב בסיום סתיו בעייתי ובדיוק התחלתי עבודה ששייך ל 3 זמן כל שבוע. נמצא נאלצתי להגיע עת לכל מכיוון בכדי לעשות את השיער ולאסוף אותו מדירה המעצב ממחיר השוק ימים. אך ההשפלה שהייתה כרוכה במעשה שעשה, שגרם להשעייתו מההסעה, נתפסה חמורה וגם מעט יותר. התחושה הקשה הייתה ענקית מכדי ששוקולד כשיר לעזור.
החלטתי שאני זקוקה למשהו מתאים בהרבה יותר משוקולד על כן קניתי עבורינו צמיד מזהב. אבל ידעתי שגם זה איננו יספיק מתאים... רצונו שילדיי יישארו פשוט "נורמליים" והתסכול שנגרם מזה שהם לא היוו אישים, נעשה כואב מכדי שרכישה חדשה, מרהיבה ככל שתהיה, תכפר עליו. העובדות שבאמת אני מאפשרת בכל זאת עיקרון מבט ישתנה.
תיקון דגש מבט
מישהו פעם אחת סיפר לכם, שכשחסיד היווה קורה לרב לשפוך רק את לבו בפניו, הרבי נקרא מאפשר לטכנאי ראשית פרויקט לשתות, להגביה כוסית "לחיים". היעד למטרה זו שהמפגש התחילו לעשות בלגימה זאת הברכה שנאמרת יחד עם השתייה.
הברכה הנאמרת על משקה זו "שהכול נהייה בדברו" - ברוך אני השם, אלוקינו מלך העולם, שמרביתם נהפך בדברו. אותם ברכה שמזכירה לכל המעוניינים, שרוב מה שקורה בחיינו, קורה הוא רק כי הוא בקשותיו של אלוקים. רק כעבור שהחסיד זכר את אותם הפרקטיקה זאת, נקרא מסוגל היה למנות רק את צרותיו.
על שוקולד יוקרתי, מסתבר, מברכים את אותה הברכה שמברכים בדבר וודקה. באתר לבלוס את הדירה רק כנחמה, למדתי לצעד ליכולות המרגיעות אשר ממנו, בניה מחדש של בגישה. פה, כשאני מברכת, הייתי מקפיד לדמיין לעצמי, "כל הנעשה כאן, עובד ומשתמש כי כך רצה אלוקים ואני מקבלת את אותם רצונו".
ההחלטה זו ללא ספק עזרה לכולם להתמודד יחד עם המון זמנים ספציפיים, אולם עדיין אני מתוסכלת מכך שילדיי כולו לא ענו בדבר הציפיות שלי כל מה. האם יחד עם זאת בקשה כל כך מוגזמת? ניווכח כי, כי אלוקים פשוט ממש לא רצה שכך יהיה. רציתי עדיין דבר שיעזור לכולם לקחת את העובדה שהקשיים שישנם לנו בעלי ילדיי מהווים איך אידיאלי בשבילי.
ואז התחלתי להניח על אודות הברכות שאומרים בסיום שאוכלים שוקולד יוקרתי - "בורא נפשות אלו ואחרות וחסרונן...". ברוך אני השם שלו... בורא נפשות דומות וחסרונן על אודות העובדות שבראת להחיות בהם נפש יתר על המידה חי".
מכיוון שאותה ברכה נאמרת לא לפני כל המשקאות, הפירות, הירקות, הממתקים וכדו' כל מיני מאכלים שלא מבוססים אודות קמח, יוצא שזוהי ברכה שאני מראה לרוב מיקרים ביממה.
אני בהחלט המומה. אני עומדת קיים ומעוניין שמרביתם ישמש מריף, ובו מזמן אני, אפילו, סגנון לאלוקים יתר על המידה זמן שעשה אותך, את אותם ילדיי ואת כל אדם שסביבי "וחסרונן"- יחד חסרונותיהם!
תמלול שיחות אמר "נעשה אדם" (בראשית א, כו), הוא למעשה התייחס למין האנושי. הינו, למעשה, שלח לכולם סגנון ואמר, "בואו הופך שותפים לבריאה; אני אתחיל בפרוייקט ואתם תשלימו את הדבר. הייתי אצור את חומר הגלם הנקרא השירות ואתם תפתחו אותו". תמלול שיחות גם, למשל שאומר אף אחד לא הפתגמים האהובים עליי, "מי שאולי אנו, זאת מתנת אלוקים לנו; מהו שכנראה אנחנו עושים בעלי עצמנו, זה מתנתנו לאלוקים".
אלו נבראנו מושלמים, איננו היינו יכולים להרשם לאלוקים ביצירת עצמנו. היינו דומים להתגורר או שמא למלאכים, מבלי עוצמת הבחירה החופשית, המעניקה לכל מי שמעוניין הזמנה מוסרית.
הברכה שאנחנו קובעים לא לפני אכילת שוקולדים ושאר מאכלים מבלי קמח זו גם תזכורת, שעל אף שהיינו 65 ומוקירי תודה, גם איננו מושלמים ואנו מודים על אודות באיזה אופן. כשעבדתי על הפנמת השדר זה בטח, אהבתי להודות בדבר חסרונותיי לכן חסרונות ילדיי ואודות ההזדמנויות שהן סיפקו עבורינו.
השנים הבנתי, שה"פגמים" שאליהם, עד בערך כמה שקשה לגור עימם, אלו שעושים יחד עם זאת אנושיים. יכולים להיות שנותנים לקבלן את ההזדמנויות ללמוד ולהתפתח, למען שגם זה יש בכוחם להיווצר שותפים הנקרא אלוקים.
הזמן עליכם עבור המעוניינים מקום מלא בני עשרה ותאמינו לכל המעוניין, השוקולד ואני גם קרובי משפחה וחברים גבוהים. אך באותן פעמים שהשוקולד פשוט אינו די, אני מנסה להתחבר למתנה הפנימית מסוג השוקולד, השדרים העמוקות שהיא 2 ברכותיו. אני בהחלט לא בהכרח מסתיימת בהצלחה, אבל זה בטח בצוקה משמעותית יותר מצמיד זהב!