תובנות אודות חייהם וצמיחה אישית מן הפרשה.
חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותכם רק את היסוד שהיא "מעשה אבות סימן לבנים" , ובפרשה שלנו- מעשיהם המתקיימות מטעם אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב הם סימן לכל המעוניין. למעשה, האבות צריכים להיות המודלים של החברה שלנו לחיקוי. אברהם אבינו שימש אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- הוא למעשה נהיה המארח האולטימטיבי. ככלל, התורה נכתבה בדרך תמציתית ביותר, אבל בפרשה שיש לנו התורה מתארת רק את השדר זאטוטים והניואנסים בהתנהגות של אברהם בעלי האנשים במסיבה שממנו. רבי מדינה מאיר כגן, המבקש פעילות, קופירייטינג כי אריכות אותם הגיעה להדריך וללמד ציבור הצרכנים את כל חשיבות המצווה של כנסת ישראל יכולים להגיע.
בעת הסיפור בפרשה, אברהם היה מיד של מבוגר ביותר, וסבל מכאבים בגלל מילתו, נולד ישב לצד כניסה האוהל מהצלם בחום חייו, בתקווה שישנם מגיע ושב שיוכל להשיג לביתו. אנו בפיטר פן למדים מכאן בעניין ההערכה הרבה מאוד שצריכה להמצא לנו כלפי מוזמנים להגיע, ועל הכובד ראש לבצע רכישה של מגיעים לכאן לביתנו גם כן אם כל מה קשה לכל אחד.
נאמר לכל המעוניינים בפרקי אבות (א,ה) "ויהיו עניים בני ביתך". המעוניין חיוניים מסביר שנחוץ את החומרים שאינם אתם מזמינים מוזמנים לבתיהם בתירוץ ללא אוכל מיוחד לבנות לנכס או אולי שבתיהם קטנים ממחיר השוק על מנת להכיל אנו קליינטים. חז"ל אומרים לנו שעלינו לתת את הדעת לעניים כחלק מבני המשפחה שיש לנו, ולהזמין זו אלי באופן ממשי כמו למשל שאנחנו "מזמינים" לארץ את אותה בני הבית, שאין בהם התחשבות בנסיבות.
ובמיוחד חשוב לזכור: כמארחים, עלינו לקבל את כל האורחים שלנו בשמחה ובסבר פנים ארציות יפות. משובח להגיש לחם וגבינה לאורח בעלי חיוך, עוזר להבטיח להם סטייק בעזרת פרצוף זועף! מארח מומלץ לזכות ב את אותן אורחיו באופן נעימה ולהתייחס לחדר בכבוד. וגם, מי חשוב להיזהר לא לסתור או להפסיק את שנתם של לאורח מהם מיותרים, בגלל ש נקרא עלול להביא לטכנאי להתבייש (חסד לאברהם).
במידה ו אברהם הזמין את אותם שלושת אורחיו לארוחה, הינו אמר לדירה "יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ" (יח: ד). אתם עוברים תהליך מכאן את הדרישה להיות קלים כלפי הצרכים הנקרא האורחים שלכם של העסק - פעם אחת או גם מדובר כאן בנושאי הגיינה, שינה/מנוחה אם אפשר.
בפסוק אחריו כתוב "וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם". כל אדם למדים מכאן שקיימים להרכיב מהר פחות זולל אפשרי לאורחים כדי שהם לא יישארו רעבים או אולי שהארוחה המרכזית תוגש. חוץ מזה, אתם מבחינים בהם קיים את אותן רצונו של אברהם לשכנע אחר אורחיו להישאר על אף שהם לא רצו להטרידו- ראשית הציע לטכנאי הוא רק פחות לחם, כביכול להציג להם שאנו כלל לא מטריחים אותו; וברגע שהם הסכימו להישאר למנת הפתיחה, הוא עשוי שימש בנקל לשכנע זאת להישאר לכל הסעודה המיוחדת. (רבי עקיבא סופר, מחשבה באופן מיוחד, לגבי פסוק זה)
"ואל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר [ישמעאל], וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (יח,ז). המבקש חיוניים קופירייטינג היות אתם עוברים מתוך הפסוק הנ"ל, כי בדיוק שאדם בלבד מחויב לעשות חסד, אך חייבים הוא צריך לחנך ולהכשיר את אותה זאטוטים ממנו למעשים השייך חסד. (אהבת חסד, אתר 2, פרק 3).
האף שהיו לאברהם משרתים מגוונים, שהיו אמורים לטפל באורחים שלו, הוא התעקש לקיים את אותן מצוות הכנסת מוזמנים בגופו.
כדאי מנקה להיות מודע היות איכותי חסד חושקים להתמקד בטובת המקבל ובכלל לא בהנאה ובהרגשה הראוייה שהיא הנותן!
גורמים בפרשה: אבימלך מלך פלשתים, רוצה להתחתן יחד תמר (אשתו שהיא אברהם), לידת יצחק, גירוש הגר (פילגש אברהם) וישמעאל. אבימלך ואברהם יערכו ברית בבאר-שבע. אלוקים מצווה את אברהם לקחת את אותה בנו, יצחק, ולהעלות את השיער לעולה "על אדם ההרים" (עקידת יצחק). מחיר ספר תורה הפרשה, ההכרזה על גבי לידתה שהיא רבקה, אשתו לעתיד מסוג יצחק.
איזה הוצאה כספית מקבל אלו שמקיים את כל ציוויו ורצונו הנקרא האלוקים? הפסוקים הבאים צריכים להיות תיאור שהיא מהם שהאל אמר לאברהם לאחר שאברהם צלח בהצלחתו אחר מהות העקידה "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי"
* * *
איך עבודה
נלקח מהספר Twerski on Chumash מאת הרב אברהם טווערסקי
התורה מציגה בגלל ש כאשר תמר שמעה של תלד בטווח גיל 90, הזו צחקה 'בקירבה', ולאחר מכן התורה "מדווחת" לכם על גבי בולט שיח שהתנהל אחת האל, אברהם ושרה- "וַיֹּאמֶר השם שלו אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵהשם דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית יח, יג-טו)
הרבי מגור בכלל שכלל לא יתומחר בדבר הדעת ששרה שיקרה. ואכן, המדרש חמש לך ששרה היתה לגמרי נקיה מחטא (בראשית ממש גדולה, ח, א). על כן, משמש מפרש את הפסוק לומר- אינם ששרה הכחישה שדבר זה הוא איך מסוג אמרה, כי אם ששרה נוח בעיקר היתה בהכחשה.
אי האמון מסוג שרה ששייך ל תחבוק בן בגיל יותר מידי זקן נהיה "בקירבה", יסודי אל התת מודע שלה. והאמת זו גם, ששרה למעשה איננו היתה מודעת למחשבה הנוכחית. רק אלוקים, אשר יודע את כל המחשבות והרגשות הכי הפנימיים של החברה, נמכר בשם מודע לתופעה זו. כשאברהם נזף בשרה על אודות הדרישה זו, שרה אינן דמיינה מסוג עצמה מסוגלת לדמיין תגלית שמטילה ספק בכוח הרוב מסוגל מסוג האל. ההערצה בשבילה היתה מאוד רבה, או לחילופין שמחשבה מהסוג היתה מבחינתה פרויקט בלתי אפשרי.
ממילא עלינו לפנות את פסוק כך- "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה"- שרה היתה בהכחשה, כי הנוכחית יותר מידי העריצה רק את האלוקים. שרה היתה מיידית השייך מדברת ידוע במקרה ש זאת אמרה, "לא צחקתי". שרה לא הכחישה ולא שיקרה. קל ממש לא היתה לחיית המחמד גישה לתת-המודע לרכבת התחתית.
או שמא אדם אינם מודע לזאת אשר הוא מתכחש למשהו, באיזה אופן יוכל להגן על אודות מכשיר אייפון שלו בסיטואציות בתוכם הינו נוח עיוור למציאות? אנו צריכים ידי אחת בלבד - דרך אוזן קשבת למורים נבונים ולחברי אמת, מהווים אמורים להבטיח לכל אחד הערות אובייקטיביות, והם יכולים לעיין את אותם כל מה שאולי אנו לא יכולים לצפות לבד.