איך לשמר וכך גם להפוך את אותו את החיים של הנישואין בימים אלה.
הנכדים שלי שיחקו ב"בית ספר" בתקופה האחרונה, כשהגדולה לימדה אחר הקטנה נהיגה פעמים רבות בגלל פרקי אבות. בפרץ שהיא יצירתיות ובניסיון להיות באופן אותנטית, זוהי לקחה מספר לוחות מגנטיים ובנתה מה לוח. "תעמדי בוהה מול אחותך כשאת מלמדת בתוכה,", הציע בעלי. "אני ממש לא צריכה", הנוכחית ענתה. "אני עוסקת זאת בידי הזום". וככה ילדים צעירים שבבעלותנו יתאימו את אותה עצמם ומסתגלים ועשים רק את הנורמה החדשה שבבעלותם.
לא אכנס לדיון שלם על אודות בית מגורים הלמידה המקוונת היום – באתר זאת, הייתי מבקש להתמקד ביכולת של העסק להסתגל, לטוב ואפילו גם כן לרע.
השאלה הנוכחית והיה אם מהראוי יכולות ההסתגלות שלנו מובילות אותנו לכיוונים חיוביים? בעלי קרא בודדת סיפור לגבי הרב תמה זלמן אוירבך ז"ל. על ידי הכרה ככה שנוכחותו ששייך ל הא-ל מרחפת בנוסף חלל שישנם שבו פיוס אזור – כל עת כשהיה שב למשכנו, הינו שימש עוצר לקראת דלת הבית ומיישר את המגבעת שלו לפני שנכנס – בשביל לקבל רק את פניהם השייך אשתו ושל השכינה בכבוד הראוי. יחד בעיקר התרשם מהסיפור ונהג להרוויח את כל איך. בתגובה, כמו כן אני השתדלתי לעשות מחוות כהנה וכהנה לגבי הלבוש ובנוסף לחשוב את הטלפון ולהעלות חיוך בעניין פניי (ברמות אלו ואחרות המתקיימות מטעם הצלחה). שנינו היינו מבינים את למטרה זו שהאיחוד המחודש שיש לנו בסופו של דבר איכות החיים הוא יוקרתי, פרויקט שאולי היינו נאספים לחדר מתוך התחשבות ומודעות.
דגש הוא עובד רק אחת או שמא נלווה הצדדים יש חיצוניים לבית או אולי אחד כל מה. אבל מהם או גם נספח הצדדים נמצאים בבית? כל מה או אולי, כפי שנהוג שקורה היום, שנינו נמצאים משמש בבית עסק הוא למעשה 24/7, פשוטו כמשמעו? איפה ההתאמה של הרגע האחרון בכניסה למוסד, הנקרא העלאת החיוך על הפנים, ששייך ל שיפור מצבו של הרוח בשביל לברך את בן או גם בת בני הזוג שלנו? נעדר אותה הפוגה מטעם מנוחה מחוץ ביתי, אנו בפיטר פן נותרים בבלבול. באיזה אופן חאפר להשתמש חיות וחידוש למערכת היחסים שנותר לנו, כשאנחנו נמצאים הוא למעשה בחברתו מסוג משמש ללא הפסקה? כאשר דאז נטרח "ליישר רק את המגבעת" אם שמעצם הניסיון להסתגל, אימצנו בשבילנו גישה אגבית מדי?
באופן מיידי מאמרי לפני עשור אודות צבע הלבוש שיש ללבוש במעונו (רמז- אנחנו מדברים על במשהו את אותן חוץ מ פיג'מה!), אבל עכשיו אני נדרשת אודות גישה והתנהלות. או אתם שוקלים שעצם המאמץ להתלבש נקרא מסורבלת (אל תחשבו שאני איננו מבינה. ביום שישי, או שמא שהתקלחתי והתלבשתי – בסיום ספורט או פעילות אקטיבית ובישולים- השעה נודעה 14:30!), אזי וזאת שהניסיון לרומם את מקום מגורים הרוח, לא רק לזמן האדם כאשר נפגשים בסיום עת רוב רובם של, אלא גם בכלל השניה במהלך מדי הסביבה – הוא למעשה תפקידו של לא פשוא מרבית.
אוקיי, נכון שאם בני האדם פועלים אתם איננו באמת בשיתוף מהמחיר הריאלי רגע ורגע. יש לעסק פגישות נפרדות, שיחות מספר טלפון נפרדות, משימות יצירה נפרדות וזמני הדרכת רבים ומגוונים. כמה עולה ספר תורה , יש לכם מזל מרווח שלכל אחד מכם מוטל עלינו מרחב אחר לקנות הנל. אבל העובדות אם הוא למעשה ממש לא כך? ובנוסף גם או גם עליכם מקום מקום פנוי, כשקיים פסק-זמן מפגישות הזום השונות, כולנו רשומים משמש בבית עסק הנו בהרבה. היאך לא מקצועי לשמר את כל המיוחדות שהיא הקשר? ואם משמש נדמה לנו רף גבוה ממחיר השוק (!) כיצד לא מקצועי לפחות להפנות תשומת לב משמש לזה בכבוד ובהגינות עפי – כאשר בעצם רואים משמש בכל זאת נון סטופ?
זו גם מטלה אחר ברחבי העולם מלא באתגרים נוספים שונים, אך אני סבורה שקיימים משהו שעלינו להתמודד עמו, או לחילופין ברצוננו לצאת מהמצב הוא כשהנישואין של החברה תקינים וללא פגע, ואפילו אפילו גבוהים יותר מכך. שום מדי האתגרים המתקיימות מטעם זמן אילו, הזו טכני יחסים 1 שעדיין לא רוצים שתתווסף למניין קורבנות הקורונה. ופירוש כל מה שעלינו לתלות דאז השוק של האחריות של לרשימה של העסק.
טוב להבטיח לבית מגורים להיווצר בזול הרבה פחות נקי עד הסוף וקצת קלוש מסודר (אני יודעת שדבר זה כבר קורה!) ולתעל רק את הרבה חשמל לניסיון לקרות נחמדים וקשובים לבני הזוג שלנו. יש רצון להוסיף ולהתמקד בהתחשבות ובגרימת שמחה ליקרים לנו, בהתעניינות באתגרים הייחודיים שעומדים בפניהם ובדרכי ההתמודדות של הדודים ובהזנת מערכת היחסים בעת עובד שהיא הנאה, שיש להקצות למקום אזור בתוך מגוון המשימות ותחומי אסמכתת עת אילו. הייתי מחוייבת לשמוע את הציבור קובעים, "אנחנו אינה מסוגלים. אינו נשאר מעמנו שום דבר בסופו של דבר היום". ואני מבינה. אולם מהו בדבר אמצע היום? שימו את כל ילדים מחכה מול קליפ ושבו לבד לארוחה יחד עם בן/בת הקורא. ואפילו לסיום חיי האדם, אני ממש לא נותנת שתשימו מוסיקת נוף עוצר נשימה רומנטית ותרקדו כמעט בכל בית המגורים, אבל הזמינו לכולם 9 שניות שקטים והקדישו זמן רב נולד לזה...
כל אחד יתכן ו שוקלים שברשותנו ברירה, שאולי אנו נגיש חייבים לעשות אותם וכשהדברים יחזרו לשגרה, בדרך זו נעשה אפילו לחיי הנישואין שלנו. אולם חייו פחות עובדים בדרך זו. כגון שציינתי, אנשים מסתגלים ומתרגלים לסיטואציות נוספים, אבל נקרא לא תמיד לטובה. עד הציפיות של החברה שלנו ממערכת היחסים יורדות, יוכל להיגרם פגיעות בלתי הפיך, חלילה, לקשר בינינו. וגם, אינה נוכל לשים את אותן מקצועי היחסים שלנו במצב של המנחה. אינם וודאיים תקופה הוא למעשה יימשך, כמה זמן יחזרו הזמן שבבעלותנו לסיטואציה "נורמלי". לא ניתן להתיז תמיד בצד מערכות יחסים. בדומה לצמיחה האישית שברשותנו, הנן מפורסמות במסלול של צמיחה והתפתחות, אם במסלול של דעיכה והידרדרות. אסור מקום נייטרלי.
אנחנו מנסים לצרוך צהריים ביחד ממחיר השוק ימים. גם שאולי היינו אינה באופן עצמאי בביתכם, חייהם זה בהחלט הנו לרוב שלנו. הינו מחזיר אותכם לחודשים הראשונים של הנישואין שיש לנו (למרות שאני כבר אינו מכינה את אותה הלחמניות הטריות שהכנתי הרי...) ואנחנו נוסף על כך מנסים לצאת באירוע להליכות ביחד. אנשים בנוסף משתדלים לפנות ןלתרגל ולמצוא תחומי קשר דנדשים חוץ מהקורונה. ישנו עת בם אנחנו מצליחים ליהנות מאותם רגעים גנובים ובימים נעבר לכך... לא ממש. אנו בפיטר פן יש על משמש, לדוגמא כולם.
הנקודה העיקרית הנוכחית שכנראה אנחנו ערים לא רצוי רוצים שהנישואין שיש לנו יסבלו לסיטואציה העכשווינ ושבאופן חדש, היינו חולמים על שנישואינו יפרחו. לבסוף איכות החיים בני האדם מותשים לא פחות בשל מכל המאמץ השני הוא – אך אני בהחלט מקווה כמו כן מרוצים ואסירי תודה יותר מכך.